לפני שנים רבות, עוד לפני המהפכות שהיו ברוסיה, קיבלתי מכתב מסיביר. עד היום עוד לא ברור לי איך המכתב הזה עשה דרכו אליי, אבל הכותב אותו היה אדם שחי במחנה עבודה מרוחק והוא נכתב בשפה העברית. כשקראתי את המכתב הייתי בטוח שהכותב שולט בעברית שכן נכתב בשפה גבוהה תוך שילוב חרוזים הגובלים בשירה, אך הוא שיתף במכתבו שהוא אינו מכיר כלל את השפה העברית והיא פתאום כמו נחתה עליו והתגלתה לו.
האיש חשף במכתבו את המצבים הקשים שהוא עובר במחנה העבודה ותיאר איך סבל מרעב, קור וידע צער וייסורים נפשיים.
כששאלתי את מורי הרב"ש, הרב ברוך שלום הלוי אשלג, איך ייתכן שאדם רוסי שהינו פועל פשוט, שמעולם לא נחשף לחכמת הקבלה שמלמדת את סוד האותיות ואת שורש השפה העברית, שמעולם לא ביקר בישראל, לא נולד למשפחה יהודית ולא שמע אלף-בית בסביבתו, יכול לכתוב בעברית נפלאה כזו? ענה לי מורי שכאשר אדם סובל מייסורים גופניים ונפשיים קשים ועומד בין שמיים וארץ, הוא מעלה תפילה מעומק הלב וזוכה להארה ממרום. סבלו העז גורם לכוח העליון לצמצם את האני הגשמי שלו ולהביאו לחוש מצבים רוחניים נעלים.
במצב קיצוני שכזה יכולות להתרחש תופעות שונות בבני אדם. במקרה של האיש הסובל מסיביר הוא פשוט התחיל להרגיש את מהות השפה העברית ולהתבטא בה. ולמה דווקא בשפה העברית? כי העברית היא העתקה של כוחות הטבע, היא בנויה מכוחות של השפעה ואהבה חלוטה, מצירופים של קווים ונקודות שבונים ומרכיבים את צורת האותיות, שהן למעשה התקשרויות שונות בין שני כוחות הטבע העיקריים בבריאה: קבלה ונתינה.
לא חייבים להגיע לרמות של סבל קיצוני כדי לגלות את צפונות הבריאה. אם לומדים להתחבר יחד, להתקשר ללב אחד משותף, להעדיף נתינה על פני קבלה, אז מטבע הבריאה מעוררים כוח עליון, מאור מיוחד, המחבר את הניגודים יחד. בקשר העמוק שנוצר בלב פנימה מתחילים להרגיש תופעות ייחודיות, השגות רוחניות נשגבות, מורגשים צירופים נפלאים שמתהווים למילים ושמות של ממש. מתחילים לדבר עברית – שפת הקודש שמורגשת כשעוברים למרחב הרוחני.
מי שמתמיד ביצירת קשר חזק והדוק יותר עם סביבתו, קשר רוחני על פני קשר גשמי, גם אם עברית אינה שפת אימו, מתחיל לעבור בשביל שפסעו בו כל גדולי האומה, ולהכיר את המשפטים וצירופי המילים שבדרך, יהיו אלה מזמורי תהילים, פסוקים מהתורה או תיאורים ציוריים מספר הזוהר.
מוזמנים לצפות חינם בסדרת הסרטונים שלי "מסע לעולם פנימי"