בתוך כל אחד מאיתנו יש יוונים ויש מכבים שנלחמים זה בזה. חג החנוכה מסמל את המאבק בין הכוחות שמחפשים את האור ובין הכוחות שמקבעים את החושך
בואו ננסה לרגע לנער את אבקת הסוכר מעל תפיסת המושגים הישנה שהוטמעה בנו כבר בגן הילדים, עת האביסו אותנו בסופגניות ולביבות נוטפות שמן, והעמידו אותנו בשורה כנרות חנוכייה, כשעל ראשינו מתנוססים נרות נייר מוזהבים. בואו ננסה להביט פנימה, בתקווה למצוא מענה ל"מה באמת אנחנו חוגגים בחנוכה"?
בתוך כל המולת החג אנו עשויים לגלות עולם פנימי עשיר, חדש ומופלא שקיים בתוכנו דווקא. היכן שבכלל לא חשבנו למצוא את התשובות. חג החנוכה טומן בחובו משמעות רוחנית מיוחדת, כזו שפותחת כיוון חדש בחיים. למה? כי בתוך כל אדם ואדם קיימת מציאות שלמה, מעין דגם מוקטן של עולם ומלואו שדומה בכל פרטיו לעולם שאנו מכירים מחוץ לעצמנו.
על פי חכמת הקבלה ניתן להבחין בין שני סוגי רצונות עיקריים בתוך כל אדם: "מכבים" ו"יוונים". יש בנו רצונות שגורמים לנו להימשך לנוח ולברור מאליו, שמקבלים חיזוק מהידע הקיים, מההיגיון ומהפילוסופיות השונות שאימצנו עם הזמן. רצונות אלה מקבעים בנו את המחשבה שהמציאות היומיומית שאנו חווים היא היחידה שקיימת. בגלל התפיסה האגואיסטית הזו אנו משוכנעים שאין תכלית ומטרה לחיינו, ושעדיף לנו להתרכז רק בעצמנו ולמהר ליהנות מהחיים בכל דרך אפשרית. את הרצונות האלה מסמלים ה"יוונים" שבנו.
כנגדם קיימים בנו גם רצונות פנימיים יותר, שבוערים בתשוקה עזה לגלות את סוד החיים ולחוש בצורה ישירה את הסיבה למה שקורה לנו בחיים. את הרצונות האלה מסמלים ה"מכבים" שבנו, והם שדוחים את שליטת ה"יוונים" עליהם, ו"קמים ומורדים" כנגד שליטה זו.
מתי האדם מתחיל לזהות את הכוחות השונים שפועלים בתוכו?
מעטים מול רבים
האדם מזהה את הכוחות הפועלים מרגע שהתעוררה בלבו נקודת אור, ניצוץ ראשון שמהווה את נקודת הפתיחה שממנה הוא יוצא לדרכו החדשה. זוהי נקודת הכוהן הגדול שאותה מסמל "מתתיהו". בשלב זה, האדם מרגיש שה"יוונים" עוצרים אותו ומונעים ממנו להתרומם מעל להרגשת המציאות, מעל העולם הזה, כדי למצוא את הקשר המיוחל לעולם עליון יותר, שדרכו יצליח להבין את משמעות חייו.
צילום: פלאש 90
התהליך מלווה במאבק פנימי שמתחולל בין טבעו האגואיסטי של האדם, אליו הוא מורגל מינקות, לבין הרצונות ששואפים להתעלות אל טבע אלטרואיסטי, שדרכו יוכל להרגיש את העולם הרוחני. על פי הקבלה זוהי המלחמה האמיתית שמסמל חג החנוכה – מלחמת המכבים ביוונים, מלחמת "מעטים מול רבים".
בתחילת המאבק נראה הרצון לרוחניות קטן וחסר אונים אל מול הרצון האגואיסטי הגדול, השולט והמאיים, עד כדי כך שלעיתים נדמה כי לא ניתן להתגבר עליו. אך כשהאדם מתחיל להזדהות עם הניצוץ הפנימי שדולק בליבו הוא מגלה את הכוח העצום שטמון בו. אדם שפיתח והרחיב את אותה נקודה לרצון שלם, מתחיל להרגיש את העולם הרוחני, תחושה של שלמות ונצחיות שלא ניתן להעביר במילים.
לגרש את החושך שמסתיר את האמת
חג החנוכה הוא רק אמצע התהליך. הוא מסמל את חנוכת בית המקדש הרוחני שבתוכנו. "בית" מסמל את רצונותיו של האדם, ו"קודש" מסמל את תכונת הנתינה לזולת. במילים פשוטות, כל אדם מטבעו אגואיסט ורוצה רק את טובת עצמו, אבל כאשר כולנו כאלה, מדובר במתכון לצרות. לכן, אדם שתיקן את כל רצונותיו, כלומר שינה את צורת השימוש ברצונות מתועלת עצמית לטובת נתינה לזולת, נקרא ש"בנה את בית המקדש" הפנימי שבתוכו. פיתח תכונה המתחשבת בזולת, חוש שפועל מעל לטבע האגואיסטי שלו.
אבל זו רק מחצית הדרך. התיקון השלם של הרצון שבוער בנו, שכל מהותו הוא לקבל הנאה, מתחלק לשני שלבים: את מחציתו הראשונה האדם מבצע בחג החנו-כה, ו"עוצר לחנייה" לאחר שתיקן את רצונותיו באופן חלקי. את המחצית השנייה של הדרך האדם משלים בהגיעו למדרגה הרוחנית שנקראת "פורים", אז הוא מגיע להבנה שכל בני האדם עלי אדמות צריכים להתעלות ולהגיע להרגשה הנצחית שהוא גילה.
אלא שבינתיים לא משעמם. "מלחמת המכבים" עוד לא הסתיימה, ועלינו להכריע את "היוונים" שבתוכנו ולהתחיל לחיות את החיים אחרת. "פך השמן" עדיין לא התכלה ומחכה שנדליק את האבוקה שבלב שתוביל את כולנו למקום טוב יותר.
חג אורים שמח!