מספרים על רבי יונתן שהיה לו ויכוח עם כומר אחד. הכומר אמר שהוא יכול לשנות את טבע האדם, ורבי יונתן אמר שאי-אפשר לשנות את הטבע שהבורא ברא. רק הבורא בעצמו יכול לשנות.
מה עשה הכומר? לקח כמה חתולים, הלביש אותם בבגדי מלצר ולימד אותם להיות מלצרים. הכומר עשה סעודה והזמין את המלך והשרים, ולפני הסעודה חזר הכומר על דבריו, שאפשר לשנות את טבע האדם, ורבי יונתן אמר, שרק הבורא יכול לשנות ולא האדם.
הכומר נתן פקודה ואמר, קודם נאכל את הסעודה, ואחר כך נגמור את הוויכוח שלנו. ותכף נכנסו המלצרים, חתולים שהיו לבושים בדיוק כמו מלצרים אמיתיים. הם ערכו את השולחן והגישו את כל המנות לכל אחד ואחד. הכומר והמלך והשרים ראו ותמהו על מעשי הפלא של המלצרים. וכולם ראו עכשיו שאין שום מקום לחזור לאותו ויכוח עקר לאחר הסעודה. בעוד הם נהנים מהמטעמים, התפלאו על רבי יונתן, איך הוא יושב כל כך בשלווה ואינו מתפעל מההוכחה שהביא שחור על גבי לבן, שכן יש ביד האדם לשנות את הטבע.
לאחר שסיימו את הסעודה, והמלצרים עומדים ומחכים לשרת את הכלל, הוציא רבי יונתן קופסה של טבק. וכולם חשבו שהוא רוצה להריח טבק. אבל כשפתח את הקופסה יצאו משם כמה עכברים. כשהמלצרים ראו את העכברים יוצאים מהקופסה ובורחים, תכף עזבו את האורחים ורצו אחרי העכברים, בהתאם לטבע שלהם. אז ראו כולם שהצדק עם רבי יונתן.
הנמשל ברור: חינוך שהאדם ממציא לא יכול לשנות את הטבע האגואיסטי שלו. הטבע גורם לאדם לחשוב בעיקר על עצמו, ליהנות רק מדברים שממלאים אותו באופן אישי. הטבע מריץ את האדם "לצוד את העכברים שלו", שהם במיוחד צבירת רכוש וכבוד עצמי. לכן כל ניסיון לשנות את הטבע, לאלף אדם לחשוב על טובתו של מישהו אחר, לראות עסק טוב בנתינה, לגרום לו לחיות בצניעות ולדאוג לשלום העולם, הוא כיפוף חיצוני, כמו אילוף חתולים. ברגע שיזדמן לאדם תענוג עצמי, ולו הקטן ביותר, הוא יתנער מכל המילים היפות וידהר אחריו.
רבי יונתן ידע גם ידע שיש חינוך אחר, שלא הולך בכוח נגד טבע האדם האגואיסטי, אלא מנתב את האדם לפעול בהתאם לטבע האינטגרלי של הבריאה וכך להשתנות. בימינו החינוך הזה נקרא "חינוך אינטגרלי", והוא מבוסס על שיטת החיבור של חכמת הקבלה.
החינוך הזה בנוי כך שהוא מעורר כוח מיוחד מהטבע שיכול לשנות את טבע האדם. מלכתחילה הטבע העליון יצר את האנוכיות באדם, לכן הוא היחיד שיכול לשנות אותו, לסובב אותו ברכות להשתמש באותם יוצרות לטובת הזולת. במקום לקבל – לתת. זאת חכמת הקבלה, החכמה איך לקבל הנאה על מנת להשפיע לזולת. בגישה זו אדם נהנה פי אלף מונים, גם הוא ובטח הזולת.
החינוך האינטגרלי, מטרתו ללכת יד ביד עם כוח החינוך של הטבע, לפי תוכנית ההתפתחות שלו, וכך להיות שותף פעיל ומודע לתהליך שהוא מעביר את האנושות. בדרך הזאת אדם מזמין מהטבע תוספת לכוח הקבלה – כוח הנתינה. תוספת לכוח הפירוד – כוח החיבור. וכשהכוחות האלו שורים בנו, אז אנחנו פשוט משתנים ומתחילים ליהנות מנתינה, כמו שהתענגנו עד עכשיו מקבלה. ובאמת כל ההבדל בין קבלה לנתינה הוא בתוצאה שלה: אנחנו נעשים קרובים זה לזה, מתחברים ומגיעים ליחס של אהבה. על פני ההרס והשנאה, אנחנו מוצאים גן עדן על פני האדמה.
