היום משה רבנו הוא אורח הכבוד בסוכת ישראל, אושפיזין מיוחד במינו.
למשה היו כמה תפקידים כבדי משקל בהקמת האומה, והעיקרי בהם זו בחינת האמונה שהביא לעם, או במושג המלא "אמונה למעלה מהדעת", שהיא דרך ההתקשרות לכוח העליון.
מורי הרב"ש כתב: "אמונה למעלה מהדעת אין האדם סובלתו, כי טבע הוא שהאדם מחשיב מה שמושג אצלו בשכל… מה שאין כן ללכת נגד השכל, עשייה כזאת מבוזה היא, כי זה נקרא פתי – וזה משה, שהוא נטע את האמונה בכלל ישראל" ("צורך וחשיבות לימוד האמונה").
להיות פתי זה דבר גדול, לא כמו ששרנו כשהיינו ילדים ורצינו להתגרות אחד בשני, "פתי מאמין לכל דבר". כדי להפוך לפתי מאמין, צריך לעשות מאמץ לעשות מעצמך פתי תמים, אבל תמימות הנובעת מהבנה רצינית כמה השכל הרגיל מגביל אותנו, כי הוא כלי שרת של הטבע האגואיסטי שלנו, של הרצון לקבל הנאה לטובת עצמו בלבד, שלא נותן לפרוץ ולחשוב מתוך לב הזולת.
אדם שמבין את התועלת בלהיות "פתי" מוכן להתכופף כדי לעלות מעל השכל שלו, לקפוץ למעלה מדעתו ולעשות כל מה שצריך כדי לסגל לו את כוח האמונה. זה מה שמשה רצה לנטוע בעם. שיפעלו כקבוצה, והיא תהיה השכל המשותף שלהם מעל לשכל הרגיל, מעבר למחשבה האנוכית, וכך יחד הם ירכשו את כוח האמונה.
אמונה היא כוח, אבל לא כוח פסיכולוגי, אלא כוח רוחני שעוזר לאדם להחזיק את עצמו למעלה מהטבע הגשמי שלו. אם למשל אנחנו עובדים על היחסים בינינו, משתדלים לצאת מהאגו ונתקלים במצב עכור שאנחנו רוצים להתגבר עליו, נניח להתייחס לאדם אחר באהבה במקום בשנאה, ברכות במקום ברוגז, ושהיחס לא יהיה מלאכותי וצבוע אלא יעלה ויבוא ישר מהלב – אז אמונה היא הכוח שאנחנו מבקשים שיעזור לנו לשנות את הלב, וכשהלב משתנה גם המחשבה משתנה.
לכוח האמונה אין גבול והגבלה. כשהיא מתיישבת בלב האדם ובתוך העם היא מתפשטת לכל העולם. היא מוציאה את האדם מעצמו, כמו חללית שמתנתקת ומשאירה מאחור את כוח הכבידה, ויוצאת חופשית לחלל היקום.