היום הבינלאומי להפחתת הסיכון מאסונות טבע שחל היום הוא הזדמנות להביט אחרת על משבר האקלים, מעיניהם של הדור הצעיר. זה יכול להפתיע את חלקנו, אבל צעירים רבים חווים את ההצפות והשרפות המתגברות, את גלי החום והקור המקצינים ואת הדלדול המתפשט במשאבי כדור הארץ, באופן מוחשי יותר מהמבוגרים.
בסקר שפורסם בעיתון "הגרדיאן" והקיף עשרת אלפים צעירים בגילאי 25-16 מעשר מדינות ברחבי העולם, הביעו בני הנוער את החרדה שמציפה אותם כאשר הם מתכננים ומדמיינים את החיים הבוגרים שלהם, תוך שהם חושבים על אסונות הטבע שמצפים להם. הם גם מודים בפה מלא שמשבר האקלים רק מעורר בהם חוסר אמון במבוגרים שמדחיקים את ממדי האסון.
אפשר בקלות להבין את הצעירים. לא שאלנו אותם אם הם רוצים להיוולד לעולם במשבר, ואנחנו מראש גוזרים עליהם תנאים של סבל. לא בגלל שאין להם מה לאכול היום, אלא בגלל שהעתיד שלהם נמצא בסכנה של ממש. אין מדינה אחת בעולם שלא נמצאת בהידרדרות מתמדת, בלי תקווה לעתיד טוב יותר.
ואומנם יש קולות רבים שצועקים "לשמור על האקולוגיה" וקוראים "לעצור את האסון", כאילו יש להם פתרון ממשי. אבל ברור שאנחנו לא מסוגלים לעצור את אסון הטבע הבא ולא בכוחנו לשמור על שלמות האקולוגיה.
החרדה של הצעירים ריאלית, והיא גורמת להם להיות מיואשים. הם לא רוצים להתחתן, לא רוצים להביא ילדים לעולם, והם חיים לפי הנוסחה העתיקה של "נאכל ונשתה כי מחר נמות".
הדורות הקודמים אף פעם לא היו בחוסר אונים כזה, שרואים את האסון מתקרב ולא יכולים לעשות כלום. לא בזמן מהפכות ומלחמות, לא בזמני מגפות. תמיד היה קושי, אבל ידענו שהוא יעבור ומחר השמש שוב תזרח והחיים ישובו למסלולם. עכשיו לא, עכשיו זו נפילה מתמשכת בלי עלייה באופק. הטבע כבר יצא מאיזון.
הרבה מהצעירים מוצאים נחמה באקטיביזם חברתי, זה נותן להם תחושה של ערך וסולידריות, עוזר להם לשכך את החרדה. זו פעולה נכונה, זה באמת מקל על החיים. אבל מלבד הקלה מקומית, אין בכך תרופה של ממש. הצעירים יגלו את זה מהר. הם מפותחים, רגישים וחכמים, והם תופסים את מצב העולם טוב יותר מאיתנו.
אם רק היינו מוכנים לשמוע, אם לא בשבילנו אז בשביל הילדים, שהכול תלוי ביחסים בין בני אדם. אם רק היינו מסוגלים לקלוט שבקשר ההדדי בינינו אנחנו פועלים על הטבע בצורה ישירה, ורק בזה תלוי כל שינוי באקלים ובמצב כדור הארץ.
שינוי לטובה בקשר בינינו משנה את הכוחות הגלובליים שביקום. אנחנו חיים במערכת אינטגרלית, במציאות של תלות הדדית שבה כל פרט משפיע על המערכת כולה, ואנחנו, בני האדם, נמצאים בראש סולם ההשפעה.
בסולם הזה אנחנו נמצאים בשלב גבוה מבעלי החיים, מהצמחים ומהכוחות הדוממים. לכן כל שינוי ברמה הגבוהה ביותר מחלחל מיד לכלל המערכת. קשר חיובי ונכון בין בני אדם שתואם למערכת המקושרת מביא לאיזון שמקרין על הכול – על מגפות בקרב בעלי חיים, על נזקים בעולם הצומח ועל אסונות ברמת הדומם, כמו רעידות אדמה או התפרצויות הרי געש.
בכל ימות השנה, על אחת כמה וכמה ביום זה, כדאי לנו לשתף פעולה עם המרץ והחרדה הריאלית של הצעירים מצד אחד, אבל לשלב אותם עם חכמת החיבור של המקובלים מצד שני. אם היינו עושים זאת, לא רק שהיינו מצליחים להפחית את נזקי אסונות הטבע, אלא שהם פשוט לא היו קורים, והיינו מבטיחים לעצמנו חיים טובים ורגועים.