מערכת הבחירות בישראל אינה עתידה להיראות שונה ממערכות הבחירות שנראו בעולם בשנתיים האחרונות. חגיגה של אגו מופרז, ניצול הדדי, שחיתות של ממש. כל אחד רוצה לשלוט באחר, לרמוס את המפלגה היריבה ולנגוס באותה עוגה. מי שיביט על הפוליטיקאים מהצד, עוד עלול לחשוב שמדובר בילדים מגודלים שרבים על ההגה במכונית שבארגז החול
אבל מאבקי הכוח והשחיתות בישראל דווקא, הם זכוכית מגדלת טובה של החברה העולמית כולה. אם מתקרבים ומביטים דרכה היטב, מגלים שהבחירות להנהגת עם ישראל התחילו הרבה לפני אפריל 2019. הן התחילו ביום בהיר אחד לפני כ-3,800 שנה בממלכת בבל, ליד עיראק של ימינו. מגוון שבטים וחמולות חיו שם זה לצד זה וייצגו את תמצית התרבות האנושית, עד אשר פרץ ביניהם האגואיזם, הפריד אותם איש מרעהו ושבר את האיזון והשלווה. כל אחד רצה להתרחב על חשבון האחר ולשלוט בו בכל מחיר.
בתוך ג'ונגל האינטרסים קם אחד שהייתה לו נקודת מבט גלובלית יותר. אברהם אבינו התבונן בטבע האינטגרלי, ההרמוני, שכל חלקיו קשורים זה בזה, והכריז על מצע: שימו לב, בבלים יקרים, אל תתרגשו מהקרע ומחילוקי הדעות הקיצוניים שמתגלים ביניכם. זוהי דרך הטבע. אל תנסו לכופף זה את זה, גם אל תבטלו את דעותיכם. בואו נעבוד בצורה בוגרת עם האגו – נתעלה מעל הניגודים, נעורר בינינו את כוח החיבור ונאחה את היחסים.
אותם בבלים שהזדהו עם הקמפיין של אברהם, התקבצו סביבו, במטה שלו, אוהל אברהם. היו שם נציגים מכל קצוות בבל, מכל שבט ושבט, מכל חמולה, מגזר וקבוצה. הם היוו דגם מוקטן של האנושות כולה, מיקרוקוסמוס לאחדות אוניברסלית.
לתנועה שלהם קראו "ישראל". במשך השנים גדלה הקבוצה, העמידה צאצאים ונבנתה כעם חדש, עם קוסמופוליטי בין העמים. הייתה לעם הנהגה רוחנית שבמשך כל שעות היממה עסקה בפיתוח שיטת החיבור, בלימודה ובהפצתה לשדרות העם. סביבם היו אנשי ביצוע וניהול, שינקו מאותם שורשים רוחניים, ופעלו להנהגת העם בשטח למען אותה מטרה.
תקופת השיא והפריחה של ממלכת ישראל המאוחדת הייתה בימי בית המקדש השני. תקופה קצרת מועד, אבל משמעותית ביותר. שם גבר האגואיזם כפליים ופילג את העם עד לשנאת חינם שהובילה לקרע ביחסים ולחורבן. כתוצאה מגלות ממושכת של אלפיים שנה, העם היהודי מתערבב, מתבולל, נכלל בין אומות העולם, ואותו פסיפס שנולד בבבל מכלל העמים, חוזר אל האנושות וסופח אליו רצונות, תכונות ומאפיינים שהתבשלו בעולם כולו לאורך דורות. לכן, ישראל של היום היא תמונת ראי לעולם כולו.
האגו הישראלי קשה-העורף מטביע היום את כולם: הציבור טרוד במלחמת הישרדות כלכלית וחושש למצבו הביטחוני. הוא מיואש, מתוסכל מנבחרי הציבור ועייף מללכת לעוד מערכת בחירות. המועמדים לעומתם מתגלים כאנשים בעלי אגו ערמומי שמאפשר להם להחזיק חזק בשלטון, ולתקוף את מי שמאיים על כס המלכות שלהם.
אבל יש אנשים בעלי אגו מפותח יותר מהציבור ומנבחריו. עד כמה שיישמע פרדוקסלי, דווקא אלו שעוסקים בחיבור ביניהם לפי חכמת הקבלה, מגלים בקרבם את האגו האנושי המפריד והעוצמתי ביותר. בשונה מההתעלמות הילדותית ששוררת בכל חלקי העם, המקובלים מודעים היטב לטבעם האגואיסטי, ועובדים איתו בצורה בוגרת. את הדינמיקה הזאת מתארים בעלי הזוהר כפי שחוו זאת על בשרם: "מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה שרוצים להרוג זה את זה, ואחר כך חוזרים להיות באהבת אחווה" (ספר הזוהר, אחרי מות, ס"ד-ס"ה).
לפי חכמת הקבלה, עתידה הטוב של ישראל יתממש כשנדע איך להפעיל לחץ על אותם העוסקים בחיבור מעל הפילוג. ככל שהם יתאחדו לפי שיטתו של אב האומה הם ייבנו מחדש כהנהגה רוחנית שהעם מייחל לה. כמו אז כן היום, תיבנה סביבם אותה זרוע ביצועית, שתהיה גם היא חדורה ברוח האחדות.
הבחירות המתקרבות באפריל 2019 יכולות לשמש מקפצה לעתיד הטוב הזה. כצעד ראשון עלינו לייצר תחרות תוססת בין כלל המפלגות: כל מפלגה מחויבת לשכנע בכל דרך כיצד אחדות העם ממוקמת בראש סדר העדיפויות שלה. לא רק בתעמולה מנוסחת יפה, אלא בהצגת תוכנית מעשית לקידום האיחוד בעם כבר בקמפיין הבחירות הקרוב וגם בתחילת הקדנציה השלטונית.
המפלגות השונות אינן חייבות לבטל או להתפשר על דעותיהן, קיצוניות ככל שיהיו, אלא עליהן להוכיח כיצד עמדותיהן המוצקות תורמות לאיחוד העם כולו, ולא לטובתו של פלג אחד בלבד. כלומר עליהן להפגין נכונות מצידן לפעול למען כל חלקי העם כאחד ולדאוג לכל מגזר בעם וצרכיו.
איש אינו מצפה שתוכניותיהן יהיו שלמות, מדויקות ומשביעות רצון. מה גם שהמוטיבציה של המפלגות לאיחוד העם מוטלת בספק. אבל כאן טמון הקסם של שיטת אברהם: כשמתחילים לשחק, לברר ולחקור כיצד להביא לאחדות בינינו, מופעל המנגנון הנסתר בטבע שמפתח אותנו לכיוון איחוד. כוח החיבור שבטבע הוא שיבנה בנו שכל חדש, רגש חדש, תפיסת מציאות חדשה והרגשה של קשר בינינו.
כדי שהתחרות אכן תוביל לחיבור ולא תסטה למסלול של דאגה לאינטרסים צרים, על כולנו – חלקי העם, כלי התקשורת וכל מפלגה כלפי חברתה – החובה להיות השופטים: לספק תגובת-נגד וביקורת מתמדת שידרשו מהאוחזים בהגה להמשיך ולפעול למען אחדות העם כולו. ותפקידנו לא מסתיים ביום הבוחר, אלא עליו להמשיך ולהתגבר גם לאחר שתיבחר מפלגה זו או אחרת לשלטון. כשנתחיל במהלך כזה, מערכת הבחירות בישראל לא תיראה כמו שאר העולם, אלא היא תדגים לעולם כיצד פועלים באחדות, תפגין את הכוח העצום הטמון בחיבור, ותכתיב כיצד צועדים לעבר עתיד טוב.