שוב צבועים שמי הדרום באדום ומופעלות האזעקות. יותר מ-300 רקטות שוגרו מרצועת עזה ליישובי העוטף ולערי הדרום, והאדמה שוב בוערת. אם נדמה שמישהו טרוד בדרכים לצנן את ההסלמה הזאת, טעות בידו. השאיפה להפסקת אש עם חמאס היא לא יותר מאשליה. הסכסוך, המאבק והאיום הביטחוני הולכים ומתחזקים ועוד ילכו ויתחזקו
תמונה: רויטרס
מיום ליום אנחנו נדרשים לוותר לשכנינו ושום הסדרה לא תועיל. כמו שעינינו רואות: חסימת מעבר כרם שלום והכנסת הכספים הקטאריים בשבוע שעבר לא הצליחו להביא לשמירה על השקט. גם הקמת מעבר ימי בין עזה לקפריסין לא ישכין שלום. להיפך, נסלול במו ידינו מעבר ישיר לנשק עבור האויבים. עובדה: בתגובה ליחס המתחשב שלנו, זכינו למאות רקטות שהתפוצצו לנו בפנים.
נכון, היינו מצפים מהשכנים להפגין קצת חכמה ולהמתין שבוע-שבועיים עד לתקיפה הבאה. לפחות שתהיה איזו סיבה מוצדקת להתקוממות ולהסלמה. אבל זה חזק יותר מהם. זה מושרש בהם. ולא שצריך להרגיע את הרוחות ולהתקפל, אלא להמשיך ולתקוף בחזרה, רק כך נזכה בעוד מרווח נשימה – בזמן ממושך יותר שיאפשר לנו לתקוף את הדבר האמיתי – את האגו שלנו. את האדישות שקוברת אותנו בחיים. את היחס המזלזל איש לרעהו, שהוא ולא אחר שורש הבעיה, הוא הרעה החולה שגורמת לנו לכל הצרות.
לפי חכמת הקבלה, שינוי משמעותי ביחס העוין כלפינו מצד השכנים שלנו תלוי בנו בלבד. ספר הזוהר מלמד שמדינות העולם מקושרות ביניהן בתלות הדדית בלתי ניתנת להתרה, וישראל היא צומת מרכזי ביניהן. לכן לא מן הסתם שהאויבים במדינות השכנות מתייחסים אלינו באופן יוצא דופן. בתת-המודע הם מרגישים שאנו מחויבים למלא תפקיד מרכזי בגוף החברה האנושית. "ישראל בין שאר האומות, כמו לב בין האיברים", נכתב בזוהר. "וכמו שאיברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל".
ומה תפקידו של "ישראל" בגוף האנושות? להביא לאחדות בין בני האדם, בין העמים, בין כל חלקי המערכת האינטגרלית. לספק חמצן לגוף כולו – כוח הנובע מחיבור בין כל חלקיו המנוגדים של עם ישראל. להיות "אור לגויים".
עם ישראל מוכרח להתלכד יפה דווקא בימים אלו, ולהתחבר כאיש אחד בלב אחד. כוח האחדות בינינו היום הוא הדוגמה לעולם רוחני מחר. תנועה קלה לעבר איחוד הלבבות בחברה הישראלית המשוסעת לגזרים תעורר מעמקי הטבע שפע כוחות חיובים שיאחו את רשת הקשר האנושית. לזה העולם מצפה מאיתנו בתוך תוכו; בזה בלבד, כפי שכותב ספר הזוהר, נבטיח לנו ולעולם עתיד יפה וטוב.
מחמם את הלב לשמוע על עוד ישראלים שפותחים את בתיהם לתושבי הדרום, אבל בואו נפתח את חדרי הלב שלנו איש לרעהו, ונאגד את הלבבות ללב אחד משותף. כי בסופו של דבר, כמו שכתבו לנו החכמים: "עיקר המגן בפני הפורענות הוא האהבה והאחדות, וכאשר יש בישראל אהבה ואחדות ורעות בין זה לזה, אין מקום לשום פורענות לחול עליהם, ומתרחקים על ידי זה כל הקללות והייסורים" ("מאור ושמש").