בהמשך לסכסוך בן עשרות השנים הקיים בין ארמניה לאזרבייג'ן על אזור נגורנו-קרבאך פרצו לפתע עימותים עזים בין המדינות, שנתיים לאחר הפסקת האש האחרונה ביניהן. על פי הדיווחים, עשרות בני אדם נהרגו בהפגזה המחודשת. אין סיבה נראית לעין להתלקחות הפתאומית, אבל היא מצביעה על הזמנים המסוכנים שאנחנו נכנסים אליהם, זמנים שבהם אנשים הפכו להיות יותר רגישים, חסרי סובלנות, חסרי פשרות, והגרוע מכול, לוחמניים.
אנו עומדים בפני חורף ארוך וקר. מלחמת רוסיה-אוקראינה עדיין משתוללת וקיים מחסור חמור בגז. מחירו המרקיע שחקים מגביר את האינפלציה הגואה המקשה על אזרחים רבים לצרוך את סל המזונות הבסיסיים. בתחום האפידמיולוגי סביר להניח שיופיעו נגיפים חדשים או זנים חדשים של נגיפים קיימים, מה שיחריף את המתחים המתגברים. אלה עלולים להצית סכסוכים, שעלולים להוביל לעימותים אלימים כמו זה שמתרחש כעת בנגורנו-קרבאך למשל.
כדי לתקן את המצב, עלינו להבין בעצמנו ולהסביר זאת לאחרים, שהדרך היחידה להפחית את המתחים היא לטפח בכוונה תחילה קשרים חיוביים. הקשרים השליליים כבר קיימים ואם להתקשר ולהתחבר יפה מרגיש לא טבעי ולא נעים, זוהי רק הוכחה לכך שהקשרים השליליים שולטים ברגשותינו.
עלינו לזכור שאנחנו יכולים לעשות שלום רק עם אויב, ורק עם אויב אנחנו צריכים לעשות שלום. זה אמור להרגיש מביך, שכן טבעי יותר להילחם נגד האויב ולא להתיידד עימו. לצערנו כבר ראינו לאן מובילה הדרך הטבעית. הגיע הזמן שנצא לדרך הלא טבעית, אך הבונה והבטוחה יותר – דרך השלום.
אנחנו לא צריכים לצפות להסכים זה עם זה. המחלוקות שהעמידו אותנו לכתחילה זה מול זה ימשיכו להתקיים כנראה. לכן אנחנו לא צריכים לנסות ליישב את ההבדלים בינינו, אלא להסכים שלא להסכים, ומנקודת המוצא הזאת לבנות מערכות יחסים חדשות, לא סכסוכים אלא מערכות יחסים.
גישה זו תעורר כוח חיובי, שיאזן את הכוח השלילי ששורר בינינו כיום. זה ידרוש מאיתנו למצוא דרכים חדשות להתחבר, להתקרב לאנשים שעד כה היו עבורנו אויבים. ניסינו מלחמה, ניסינו חרמות, ניסינו כמעט כל אפשרות שלילית. הגיע הזמן שננסה להתחבר בלי לכפות את דעותינו ובלי להסתער, אלא פשוט להתחבר למען החיבור.