בתחילת החודש צוין יום זכויות האדם הבינלאומי, אירוע שנתי שרגיל להתמסמס בשגרת החיים שלנו. יום זכויות האדם נקבע על ידי עצרת האו"ם בדצמבר 1948 על רקע זוועות מלחמת העולם השנייה. האסיפה הכללית של האו"ם ניסחה אז את עקרונות היסוד של זכויות האדם בעולם, שהפכו במהרה תשתית לחוקות של מדינות רבות ובסיס חשוב במשפט הבינלאומי.
בתשתית הזכויות לחיים ולביטחון, לחירות ולשוויון, לכבוד ורמת חיים נאותה, להשכלה ועבודה, חסרה זכות יסוד שאינה מנוסחת בעקרונות היסוד של האו"ם: הזכות להיות מקושר לזולת, להיות שייך לחברה האנושית כולה.
כל זכויות האדם צריכות לצאת מתוך הנחה שאנחנו תלויים זה בזה ולכן נדרש מאיתנו להכיר ולכבד זה את רצונו של האחר. לכן אם למרות ההבדלים והשוני בינינו נשאף לפתח יחסים של חיבור הדדי אז בתשבץ האנושי שלנו כל אחד יקבל את המקום השמור לו ויהיה חסר דאגות.
אם כל אחד ירגיש שהוא חלק מן הכלל כולו וייתן לאחרים את ההרגשה שטוב להיות מקושר עם כולם, נוכל לבסס כאן חברה מתוקנת ובריאה. "אחד למען כולם וכולם למען אחד" היא סיסמה מדויקת, שכן כולנו פרטים במערכת אינטגרלית וכפופים לחוקי הטבע. לכן אם כולנו נתמוך זה בזה להתקשר נכון לזולת, לפעול על פי הכלל של "ואהבת לרעך כמוך", אז הכול יסתדר. לא נצטרך לדאוג לשאר הזכויות המנוסחות בעקרונות היסוד כי כל אחד ממילא יפעל לטובת האחר.
הזכות להיות מקושר ולהיות חלק מהחברה היא יסודית ושורשה בטבע, כל אדם חייב בה מרגע לידתו ועד מותו, אסור לשלול אותה מאיש. הקושי היחידי הקיים במימוש זכות זו הוא בחינוך הדור לחיבור הדדי. טוב יהיה אם האו"ם לא רק יעלה מודעות לזכויות היסוד שהוא קבע לכל אדם ואדם, אלא ישאף לכוון את מטרותיו ומשאביו לחיבור המעגלים השונים במין האנושי ולהעלאת החשיבות לחיבור ההדדי בינינו באמצעות ארגוני החינוך בכל רחבי העולם.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים "מסע לעולם פנימי"