מאז עלתה הממשלה החדשה לשלטון, העולם הערבי עוקב בדריכות אחר המתרחש בישראל. ההפגנות ההמוניות נגד הממשלה והסערות הפוליטיות התכופות בין היהודים מעטרות את מאמרי המערכת וממלאות את טורי הדעה של בכירי הפרשנים בתקשורת הערבית.
במאמר מערכת של עיתון "א-ראי אל-יום" נכתב כי "כל מי שעוקב אחרי ענייניה של ישראל השתכנע באופן מלא וברור שהשאלה המרכזית כיום במדינת ישראל היא לא האם תפרוץ מלחמת אזרחים, אלא מתי היא תפרוץ". החולשה וההתפוררות, כפי שהן נתפסות בעיני האויב הערבי, נראות כסדקים שדרכם יוכלו להיכנס ולממש את חלומם המתוק למחוק את ישראל מהמפה.
יש גם מומחים לענייני ישראל בעולם הערבי שטוענים שגל המחאות המתפרצות צפוי דווקא לחלוף בקרוב. כך או כך התקשורת הערבית צודקת בטענה בסיסית אחת: אנחנו היהודים מפולגים בינינו. האגואיזם שגדל בנו מפריד בינינו יותר ויותר בכל יום שעובר עד שהעובדה הבסיסית שכולנו אחים בני עם אחד הולכת ונשכחת מלב. הגורל היהודי המשותף שלנו מאבד כל תוקף. אנחנו שוכחים מאין באנו ולאן פנינו מועדות, מאבדים כל קשר למקורות המופת שלנו שמלמדים אותנו שתפקידנו להיות "אור לגויים" בעולם, להיות דגם לחברה מתוקנת בקשרים הדדיים חיוביים, כמו משפחה אחת גדולה וחמה.
באיחוד בינינו יש כוח חיבור גדול יותר, "אור עליון" כמו שמכנים אותו המקובלים. אור זה הוא שמאיר ומקרין טוב לכל האנושות הגלובלית שכולנו חלקים שלה. אבל במקום לחתור למטרה לשמה נבראנו, לגילוי אהבת אחים מעל כל ההבדלים, אנחנו סוטים ומציבים לפנינו מטרות בדויות שאין לנו צורך אמיתי בהן. את היסוד הריק בינינו אנחנו ממלאים במאבקים שרק מפלגים אותנו ומתווכחים מי צודק ימין או שמאל, כשבפועל תכליתנו היא להתאחד מעל כל ההבדלים בינינו.
באלפיים שנות הנדודים שלנו בגלות ינקנו ערכים חברתיים לא לנו. ספגנו מהמלחמות האידיאולוגיות שהתחוללו באומות העולם במאות הקודמות ואנחנו ממשיכים באותן מלחמות אידיאולוגיות במדינת ישראל של המאה ה-21. ברחוב הישראלי אפשר למצוא כיום אזרחים שמייצגים את כל סוגי הדעות והעמדות שקיימות ברחבי העולם. אבל אלה הן לא הבעיות האידיאולוגיות שלנו. הבעיה העיקרית שלנו היא להתעלות מעל האגו המפריד, להתרומם מעל הפילוג ולשאוף לגילוי של אחווה וקבלה של השונה בינינו.
אין עוד אומה בעולם שהגיעה למצב קיצוני כזה הקיים באומה הישראלית. מצבים בהם אדם יכול להיות קרוב פיזית לאדם אחר, אבל מרגיש ריחוק עז ממנו, שונא אותו עד כדי כך שבא לו פשוט לרצוח אותו. רק בישראל יש בינינו הרגשת שונוּת, הבדלים עצומים, חלוקה לאינספור זרמים. וזאת למה? כי אנחנו האגואיסטים הגדולים מכולם, אנחנו העם הכי עקשן ומרדן. מאחר וכל יהודי נצמד באובססיביות ל"צדקת הדרך" שלו ולא מוכן לוותר לאחר, מתגלה בינינו שנאה תהומית שמקעקעת את היסודות החברתיים שלנו.
המצב הדרמטי שבו שרויה היום מדינת ישראל נובע מהסיבה שכל הצרות והבעיות של אומות העולם דחוסות בתוך האומה הישראלית. אבל המצב הזה זמני ונועד רק לנער ולחייב אותנו להתאחד כעם ולמצוא בינינו את הפתרון החברתי שיביא לתיקון העולם. העולם מרגיש בתת המודע שלו שיש בנו את היכולת לשינוי מהפכני, לכן הוא עוקב בדריכות אחר המתרחש אצלנו, עוקץ אותנו במאמרי דעה ומפגין שרירים אנטישמיים כדי שנתעורר לממש את ייעודנו.
כל גדולי ישראל כתבו שמבחינה רוחנית כעם אנחנו כרוכים ודבוקים זה בזה. עלינו להפנים שאין ולא יהיה לנו מנוס לברוח מהייעוד שלנו להיות המרכז הרוחני לכל העמים. ברגע שנילחם את המלחמה האידיאולוגית האמיתית שלנו נגד כוחות הפירוד, נפגין נגד יצר הרע שמרחיק בינינו עד למצב של מלחמת אחים ונשאף להתחבר כאיש אחד בלב אחד, אז מעצם היותנו במערכת גלובלית מקושרת נרגיע את כל החולי האגואיסטי העולמי – נאחה את השברים, נפוגג את המתחים ונביא שלום עלינו ועל כל העולם.
צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"