מקרה הירי המחריד בפלורידה הוא רק אחד מ-18 אירועי ירי בתוך בתי הספר מאז תחילת 2018. בחישוב אחר: בכל 60 שעות בממוצע נורים תלמידי בית-ספר.
תמונה: רויטרס
כשראש משטרת ניו יורק אומר שה"מציאות הזאת היא המצב ׳הנורמלי החדש׳ והוא רק ילך ויחריף", אמריקה צריכה לעשות חשבון נפש ולהכיר שהבעיה שלה גדולה יותר ולא תיפתר בחקיקה על החזקת נשק.
אמריקה איבדה כל רגישות לרמות מטורפות של אלימות. להכריז על אירועי ירי בבתי ספר כעל "מעשים של רשע טהור", כפי שהכריז מושל קליפורניה ריד סקוט, משמעו להתעלם מהתנאים התרבותיים שיוצרים את האירועים האלה. בואו נעקוב אחר המגמה: את הטבח בקולומביין ביצעו נערים בני 18, את הטבח בווירג'יניה טק עשה בן 23, בסנדי הוק ביצע בחור בן 20 וכעת בפלורידה שוב צעיר כבן 19. אלה השמות הגדולים שנצרבו עמוק בתודעה הקולקטיבי של אמריקה.
בין הטבח הראשון לאחרון התחוללו מעל למאתיים אירועי ירי נוספים בבתי ספר, כאשר כמעט כולם בנויים לפי אותה תבנית שבה צעיר הופך לרוצח. רק כדי לסבר את האוזן: ילד אמריקאי ממוצע עד גיל 18 מספיק לצפות ב-200 אלף מקרי אלימות, מתוכם 16 אלף מקרי רצח. אלה נתונים של צפייה בטלוויזיה. הוסיפו לתפיסת עולמם את התכנים שהם נחשפים אליהם בסרטי הקולנוע, ברשת האינטרנט ובמשחקי הווידאו האלימים, ושאלו את עצמכם: האם אתם מופתעים שסצנות אלימות זוועתיות שכאלה מתרחשות גם בחיים האמיתיים?
כשאנשים צעירים מרגישים שחייהם לא בהכרח שווים מספיק – מעשיהם חסרי ההיגיון רק משקפים את התרבות הרעה שעליה התחנכו. הדרך לאמריקה פחות אלימה היא הרבה מעבר לחוקים ותקנות. אמריקה חייבת לקרוא היטב את הכתובת על הקיר, וליזום מהלך חברתי-חינוכי לאורך היבשת כולה, מהלך שיחדש את הערכים שנגוזו מהתרבות האמריקאית, ומהם לגזור דוגמאות חיוביות ולהקרינם בכל פלטפורמה אפשרית. הוליווד תחילה.