מה שקורה היום בברזיל עלול לקרות מחר בכל חברה בעולם. הרעב בברזיל מחריף, המגפה השאירה אנשים רבים בלי עבודה ובלי אמצעים להתקיים. גם האוכל דל ומועט, ומעל מאה מיליון ברזילאים לא יכולים לספק לעצמם בשר, מוצרי חלב, ירקות. הפלא הוא שברזיל היא אחת מיצואניות המזון הגדולות בעולם, אז איפה ההיגיון? איך לארץ המייצאת כל כך הרבה מזון אין במה להזין את אזרחיה?
התשובה פשוטה וכואבת: כזה הוא העולם שבנינו, כזו היא החברה שהפכנו להיות. על כדור הארץ יש שפע גדול, הטבע מספק לנו את כל הצרכים למחיה, אבל אנחנו הופכים את הקערה על פיה, ומחלקים את התכולה בצורה כזו שבצד אחד של הכדור כמויות עצומות של אוכל נזרקות, ובצד השני שורר רעב.
נוח לתלות את האשמה במנהיגים, אבל האשמה רובצת על העם כולו, כתוצאה מאורח החיים הנוכחי. האמת שהיקף הבעיה הוא גלובלי, והבעיה קיימת בכל חברה ברחבי העולם, מי יותר מי פחות. המין האנושי כולו בנוי על תשתית אגואיסטית שאם לא תתוקן לתשתית מתחשבת בזולת, העולם ילך וירעב.
התיקון לא פשוט. הוא דורש לארגן את כלל החברה, לייצר במדינה תנאים שבהם האזרחים יוכלו לשבת וללמוד איך להיות קשורים נכון זה לזה, בחיבה הדדית והזדהות רגשית. אבל מי יעסוק בזה?
אם באמת היה מדובר רק בבעיה של מזון וחומרי גלם, אז המדינה הייתה פותרת את הבעיה בשינוע של מוצרים מכאן לשם. אבל הבעיה שורשית יותר, והיא נובעת מהטבע האגואיסטי ששולט בנו. אם למשל המדינה תקטין את הייצוא כדי להאכיל את העם, לא יהיה לה כסף. אם למדינה לא יהיה כסף, היא לא תוכל לייצר נשק. ואם היא לא תוכל לייצר נשק, האנשים יאכלו את הממשלות. בקיצור, עולם אגואיסטי לא יכול להתנהל אחרת, ולכן חינוך העם הוא המהלך היחיד שיכול להועיל.
יוצא שהעולם מסתחרר במין נשף פרוע שבו האגו חוגג גם כשהסעודה נגמרת, וברור שזה לא ייגמר טוב, אז צריך לראות איך בכל זאת לרכך את פריקת העול האנוכית הזאת, ולשנות את מנהגה. זה מחויב המציאות, אנחנו מתקרבים בהכרח למצב שנצטרך להכריע: להשתנות או למות.
בסופו של דבר השינוי תלוי במידה שנמהר להכיר באגואיזם כגורם רע, ונבנה במקומו מערכת המחנכת לאלטרואיזם, ליחס יפה בין אנשים, ליצירת קשרים חברתיים חמים. אז אף אחד לא ירעב. כי מי שיחליף השקפת עולם, כבר לא יראה ערך בלחטוף ככל יכולתו. הוא לא יהיה מסוגל להיות אדיש לזולת המורעב. להיפך, הוא ימצא תענוג בהתחשבות ובחלוקה, בקשר של שיתוף פעולה ושל ערבות הדדית.
מובן שהרעיון נשמע דמיוני ולא מעשי, אבל איך שהוא לא יישמע, חובה להתקרב אליו. אחרת הטבע ייאלץ אותנו להגיע לזה, להשוות את חוקי החברה האנושית לחוקים לפיהם הוא מנהל את עולמו. לכן מוטב להקדים וליישם.
מוזמנים לצפות חינם בסדרת הסרטונים שלי "מסע לעולם פנימי"