ממשל ביידן מדבר על פתיחה מחדש של נציגות אש"ף בבירת ארה"ב, בעוד מספר חברי קונגרס מהאגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית חורשים ומכינים לו את הקרקע.
איפה היהודים האמריקאים בכל הסיפור? מחוץ לו, אין להם הרבה כוח התנגדות למהלך. לא רק שהם לא פעלו להכין לובי חזק בוושינגטון, אלא שבמקרים רבים הם נוטים להביע סולידריות עם המפלגה הדמוקרטית, ובכך נותנים לה כוחות לפעול "למען ישראל".
זה שנים שהלובי היהודי והשפעתו על הממשל האמריקאי נמצא בירידה מתמדת. לא מרבים לדבר על זה כדי לא לעורר פחד וניסיון לחזק את הלובי מחדש. גם הרבה ישראלים ואמריקאים יהודים פשוט לא מעוניינים בלובי יהודי.
חלקם אולי לא מודעים למצב המסוכן שהם מכניסים אותנו אליו, אבל רובם עושים זאת באופן מכוון למדי. כי בשביל מה הם צריכים כוח יהודי, מה יוצא להם מהעצם בגרון שנקראת מדינת ישראל? הרי קיומה של המדינה מונע מהם להתבולל ולהיטמע באמריקה בשקט. הוא מבליט ומנציח את היותם יהודים, לכן לא ראוי למדינה להתקיים.
בשלב זה אפשר להתבונן ולהבין מה קורה כשנציגים מישראל מעניקים רוח גבית לחברי האגף הדמוקרטי של אמריקה, ולהבא לא להתפתות לעטיפה היפה שלו, לזאב הזה המחופש באדרת כבשה, אלא לתפוס את הרגליים וללכת לכיוון הפוך.
לפני הבחירות בארה"ב דיברתי רבות ובפה גלוי על הסכנה הרובצת בתוך המפלגה הזאת, ועכשיו רואים אותה מתממשת בפועל. פתיחת שגרירות אש"ף בוושינגטון היא לא הדבר הכי גרוע שעתיד לקרות לישראל, לפנינו אירועים גרועים יותר מימי אובמה. אירוע רודף אירוע, ובסוף עוד נתגלגל למצב שאת ראשות ממשלת ישראל יתפוס נציג ערבי בצורה חלקה וללא הפרעות מצידנו, ונהפוך למדינה ערבית לכל דבר.
בעל הסולם, המקובל הרב יהודה אשלג, כבר הזהיר ש"כל הציונות סופה להתבטל, ומדינת ישראל תהיה ענייה מאוד, ותושביה עתידים לסבול הרבה, שבלי ספק לאט לאט הם או בניהם עתידים לעקור מן הארץ, ולא יישאר אלא רק מספר מבוטל שסופם להיטמע בין הערבים" ("כתבי הדור האחרון").
לא מאוחר מדי לשנות את הגורל ולתקן את המצב, השאלה היא אם יש מי שיתקן אותו. לשם כך דרושים אנשים שמצד אחד מרגישים את חומרת המצב והסכנות הכרוכות בו, ומצד שני מסוגלים לזהות שההצלה תבוא מאיחוד האומה; מנהיגים שמכירים את התפקיד הרוחני של ישראל, יודעים להורות את הכיוון ולהוליך את העם היהודי בדרכי הכוח העליון, כוח האהבה והנתינה.
האם ישנם אנשים כאלו שמתוך ידיעת מקורות האומה יהיו מוכנים לעשות כל שבידם כדי לקרב אותנו כחברה לרעיון הייעודי? האם ישנם מורים שיעודדו אותנו לכסות באהבה את פשעי הריחוק בינינו ולהרים את דגל התורה "ואהבת לרעך כמוך"? כי מקיטורים ותלונות ברשתות לא תבוא לנו ישועה, זה בטוח. אנחנו רק נוציא קיטור ולא נקדם את מימוש החזון של העם היהודי בארץ ישראל.
הסכנה הגדולה לא מגיעה מהאמריקאים ולא מהערבים – הם רק השתקפות של העצלות שלנו. בחוסר המודעות לכוח הפנימי הפוטנציאלי שלנו, בהתרשלות שלנו להבין מהו הלאום היהודי ולשם מה הוא קיים, מה דורש מאיתנו הכוח העליון לבצע ביחסים בינינו ולהעניק לעולם – רק בזה אנחנו ממיטים את האסון על עצמנו.