הילד אוהב את הטבע, בגלל זה סגרו אותו בין ארבעה קירות.
הוא לא יכול לשבת בשקט, אז אילצו אותו להיות חסר תנועה.
הוא אוהב לעבוד עם הידיים, ולימדו אותו תיאוריות ורעיונות.
הוא אוהב לדבר, ציוו עליו לשתוק.
הוא רוצה להבין, אמרו לו ללמוד בעל פה.
הוא היה רוצה לחקור את הידע בעצמו, אבל קיבל ידע מוכן מראש.
אז הילדים למדו מה שהם לעולם לא היו לומדים בתנאים אחרים,
הם למדו לשקר ולהעמיד פנים".
כך התבטא המורה והפובליציסט השוויצרי פבייאר. אומנם זה היה בתחילת המאה, אבל הדברים אקטואליים היום ממש באותה מידה.
למה לקחו את ציפורי הדרור, הילדים, והכניסו אותם לכלובים? כי כך קל יותר וברור עבורנו המבוגרים: ללחוץ בכוח, לאלץ אותם להיות בין ארבעת הקירות שלנו. והילדים, הם משלמים מחיר כבד עבור הנוחיות שלנו. אנחנו לוקחים מהם את התפתחותם החופשית, גם של הנשמה וגם של הלב, ומגבילים את התפתחותם השכלית ואפילו הגופנית.
ילד צריך לגדול בצורה חופשית. הוא צריך לשמוע בקול המבוגרים, אבל זה חייב להיות מעניין עבורו. הוא צריך לבלות יותר זמן עם החברים, לפעמים לבדם, לפעמים לצאת לשדה עם המורה, להתעסק ולבחון מכונות למיניהן, הכול לפי דרכם, כמו שכתוב "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כב, ו).
להושיב אותם ללמוד פיזיקה? לא נותן כלום. אלגברה? רק בודדים מצליחים להבין בזה משהו ולקלוט, וגם זה בעיקר בגלל שהם שואפים להתעלות על האחרים. הידע הוא הדבר שהכי פחות צריך להטריד אותנו. אנחנו כמעט לא צריכים אותו.
ילדים צריכים להתפתח בזרימה אחת עם הדברים שהם עוסקים בהם בצורה טבעית, ואז נראה איך הם הולכים וממציאים דברים לגמרי אחרים. במקום מטוסים, הם יהגו חלליות שבנויות על עקרונות מופלאים, כאילו קפצו לבקר מכוכב אחר. אנחנו מדברים בהתפעלות על קדמה, כשלמעשה היא הייתה יכולה להיות לגמרי מטורפת, מעבר לכל דמיון.
אם ניתן להם חירות, היא תשחרר את הרעיונות לחופשי, תפיק מהם כושר המצאה ועומק מחשבה שלא שיערנו שטמונים בהם; עולמות שלמים שלא ידועים לנו.
עקרונות החופש הם פשוטים: מגע חופשי עם הטבע, מחקר, הוצאת מסקנות, ויכוחים ודיונים – עם המבוגרים ועם בני גילם. כל אלו חשובים מאוד עבור ההתפתחות הנכונה של הילדים. אחרת אנחנו מכניסים אותם לקובייה שממנה הם לא יכולים לצאת כל החיים, אנחנו הופכים את המחשבה שלהם יבשה ופורמלית, חסרת עושר פנימי, ועוצרים בהם כל התפתחות.
עקרונות החופש לא דומים בכלום לעקרונות מערכת החינוך שיש לנו היום, כדי ליישם אותם נדרשת מהפכה גדולה, אבל אני לא חושב שיש בנו מספיק רצון כדי לעשות אותה, וגם לא מזמין אף אחד לעלות על בריקדות ולצאת למלחמה. אני רק אומר מה נכון.
כאשר נתייאש מהחינוך שאנחנו נותנים לילדים, נבין כמה הוא רע לגידול בני אדם, אז ייווצר בנו רצון שלם להשתנות, והטבע עצמו יהיה לנו לעזר. אז נפסיק לבנות את בית הספר "כמו שציווה השטן", ונבנה אותו כמו שציווה הטבע, הלוא הוא א-להים (86 בגימטרייה).
מוזמנים לצפות חינם בסדרת הסרטונים שלי "מסע לעולם פנימי"