בקרב הקוסמולוגים רווחת הדעה שהיקום החל את דרכו לפני 14 מיליארד שנה במפץ הגדול. זו אינה הדעה היחידה. עד אמצע שנות ה-60 חלק ניכר מהם חשבו שהיקום היה קיים מאז ומעולם, ואילו בימינו רק מיעוט קטן סבור שליקום לא הייתה התחלה.
כאן המקום לציין שאין בידי הקוסמולוגים עדות ישירה לקיומו של המפץ הגדול ומכאן נובע הספק לגבי ראשיתו של היקום. אומנם נכון שכעת היקום מתפשט, אבל לא ברור האם התפשטותו החלה מנקודה אחת לפני 14 מיליארד שנה במפץ הגדול או שהוא היה קיים מאז ומעולם באופן של התכווצות, ורק לפני 14 מיליארד שנה עשה פניית פרסה והתחיל להתפשט.
על פי המקובלים, כל תופעה שאנחנו רואים, מרגישים, תופסים, מתקבלת בנו, בתוכנו, ולכן איננו יכולים להעיד על המתרחש מחוץ לנו. לכן מראש הגישה המדעית המסורתית, לפיה האדם צופה במציאות המתרחשת מחוץ לו אינה מקובלת על דעת המקובלים. העולם הנתפס בשכלנו משקף את תפיסת המציאות שלנו, שינויים פנימיים המתחוללים בתוכנו, לכן אילו תפיסה זו הייתה משתנה היינו תופסים מציאות אחרת לחלוטין.
המקובלים מלמדים שיש בנו "רשימות", נתונים שמתפתחים ללא הרף ומתוכם אנחנו רואים את העולם המתפתח לכאורה. אבל אנחנו לא יכולים לדעת את האמת, כי אנחנו לא יכולים לצאת מעצמנו ולצפות במתרחש מחוץ לנו. לכן מבחינת המקובלים השאלה לגבי ראשית היקום אינה רלוונטית. הקוסמולוגים יכולים להניח הנחות ללא יסוד מוצק, ועל סמך הנחות אלה להגיע למשל למסקנה שלפני 14 מיליארד שנה התחיל היקום במפץ הגדול, ממש כשם שניתן היה לקבוע תחת הנחות אחרות שהיקום היה קיים מאז ומעולם.
בנוסף, שאלת ראשית היקום קשורה כמובן במושג הזמן, מושג שהוא חמקמק אפילו לפי הפיזיקאים. מבחינת המקובלים, תפיסת הזמן היא סובייקטיבית באופן שאנחנו לא יכולים לדבר על קיום הזמן וזרימתו בצורה מדעית. אומנם אנחנו יכולים לחזות תחת הנחות מסוימות את אחריתו של היקום – האם יתפשט לעד, האם תיעצר התפשטותו והוא יקרוס, האם הזמן יסתיים וכו', אבל לא מעבר לזה.
מצד חכמת הקבלה, מושגים כמו זמן, תנועה ומקום, קיימים רק בהשגת האדם, ואין להם בהכרח תוקף של ממש. נראה לנו שהזמן הוא גודל מדיד, מוחשי, אמיתי, אבל כל זה אינו משקף אלא את הרגשותינו ואת תפיסת המציאות שלנו בלבד ובסך הכול מבטא שינויי מצבים בתפיסתנו.
אפשר לסכם את ההבדל המשמעותי בין הפיזיקה לחכמת הקבלה בכך שהפיזיקה לא מכירה בהשפעתו של האדם על המציאות אותה הוא תופס, ואילו גישתה של חכמת הקבלה היא שכל תפיסת המציאות היא באדם המשיג אותה, אדם המשתנה בכל עת וללא הרף.
קוסמולוגיה תשאיר אותנו בפה פעור מול היקום האינסופי, אך בעזרת לימוד חכמת הקבלה, יכול האדם להחליף את תפיסת המציאות הגשמית בתפיסת מציאות רוחנית: מתפיסה שבה האדם חוקר את המציאות שמחוץ לו, לתפיסה שבה המציאות קיימת באדם עצמו.
אז מתגלה בהדרגה לאדם שכל הכוחות שבהם הבחין קודם לכן, בתוכו ולכאורה גם מחוץ לו, פועלים בהרמוניה ביניהם ומחוברים לכוח אחד, יחיד ומיוחד הנקרא "בורא" – כוח עליון המחזיק ומניע את כלל האנושות, וכל שנדרש מכל אדם זה ללמוד, לפקוח עיניים ולראות את האמת.