שלמה פרל נולד באפריל 1925 בפיינה שבגרמניה. כמה שנים מאוחר יותר, כאשר החנות של אביו נהרסה ובית הכנסת המקומי נשרף במהלך פוגרומים בעיר, ברחה משפחתו ללודז' שבפולין. בתקווה להגדיל את סיכוייו לשרוד, נשלח שלמה לגרודנו במזרח פולין, שהייתה באותם ימים תחת שליטה סובייטית, ושם נלקח לבית היתומים הסובייטי.
בבוקר שבו פלש היטלר לברית המועצות, העירו את כל הילדים בבית היתומים ודחקו בהם להימלט. שלמה נמלט, הגיע עד העיר מינסק ובה נתפס. הוא היה אז בן 16, הגרמנים כיתרו את הנמלטים בשדה פתוח, הורו להם לעמוד בשורה לשם סקירה, וכשהגיע תורו של שלמה שאל החייל הגרמני: "אתה יהודי?".
מתוך ידיעה שאם יגיד שהוא יהודי הוא ימות במקום, היה על שלמה לבחור, אם לשמוע בקול אביו שאמר לו "תישאר תמיד יהודי", או בקול אימו שאמרה "אתה חייב לחיות". הוא ענה: "אני גרמני". שלמה שינה את שמו ליוזף, הצטרף לנוער ההיטלראי וקיבל את הכינוי "יופ".
שנים רבות אחרי המלחמה, סיפר שלמה מביתו בישראל, שלמרות שהסתיר את זהותו היהודית רק כדי לשרוד, חלק ממנו התחבר בסופו של דבר למטרה הנאצית. שהות של ארבע שנים בעולמם של האנטישמים יצרה בו מצב סכיזופרני, סבך של שתי נשמות בגוף אחד. עד סוף ימיו הוא היה ברובו שלמה הציוני, שאוהב את מולדתו ואת עמו, וחלק קטן ממנו נשאר "יופ" הנאצי.
כמו שלמה, גם נפש העולם סובלת מסכיזופרניה יהודית-אנטישמית, בעלת היסטוריה ארוכה ששורשיה נטועים בעת העתיקה בבבל. בבל הקדומה לא סבלה מפיצול ובלבול, להפך, אנשיה היו בדעה אחת, הארץ הייתה שפה אחת ודברים אחדים, כולם היו אגואיסטים פשוטים שהסכימו פה אחד שאין רעיון מוצלח כמו ההתאחדות כדי לנצל את עולמו של הבורא ולמצות אותו עד תום. את גישתם סימל מגדל בבל שתכננו לבנות עד השמיים.
משנכנס לתמונה אברהם אבינו נעשה פיצול בנפש העולם. אברהם לא הסכים עם אנשי בבל, הוא חש כי לאחדות יש מטרה גבוהה יותר מקבלת תועלת אנוכית, חומרית, גשמית. מתוך חיפוש ומחקר, אברהם גילה שאחדות היא כוח הטבע, תכונת האלוהים, ושהאחדות בין בני אדם לא נועדה לשמש כמגבר לאגואיזם, אלא תכליתה להיות שופר לאהבת הזולת וממנה לאהבת ה'.
בה בעת שאברהם גילה את האמת והיה ליהודי הראשון, קם כנגדו האנטישמי הראשון, המלך נמרוד, ומאז מתבטא הפיצול בעולם בכמה רבדים: בין אנטישמים ליהודים, בין אוטו-אנטישמים ליהודים ובין שתי הגישות בתוך כל אדם. בכל הרבדים, מדובר תמיד בפיצול בלתי מודע בין אהבה עצמית לאהבת הזולת.
מאז בבל, בכל תקופה היסטורית ישנם עמים בעלי התנגדות חריפה ובולטת במיוחד ליהודים. אלו העמים המפותחים באותו דור, האגואיסטים ביותר, שרעיון אהבת הזולת מבטל את כל ישותם ולכן הם נלחמים בו למוות: הבבלים, המצרים, היוונים, הרומים, הספרדים, הגרמנים. כך גם בין היהודים. בכל דור חיים בינינו כאלו שנמשכים מטבעם לרעיון היהודי, וכאלו ששונאים אותו בלהט אש אוכלת. גם בתוך כל יהודי מדברים שני קולות: האחד שנמשך לרעיון העליון של איחוד לבבות לשם ה', והשני שמתעב את המחשבה על יציאה מעצמו ומנסה להשתיק את הקול היהודי בכל הכוח.
ובכל דור ודור מעביר אותנו הכוח העליון דרך כל הרבדים, מראה לנו סרטים מצמררים של רדיפות המוניות, מעורר סיפורים אישיים מרתקים כמו של שלמה, ומחכה עד שכל יהודי, כל העם היהודי ואחריו כל העולם, יבחר להישאר עם דמות אחת בלבד, דמות אהבת הזולת שתתייחד איתו סופסוף.
כמו שכתב המקובל יהודה אשלג: "בכל אדם, אפילו בחופשי, יש ניצוץ בלתי נודע, התובע התייחדות עם אלוהים. וכשהוא מתעורר לפרקים, מעורר בו תשוקה לדעת את האלוהים או לכפור באלוהים, והיינו הך".
(המאמר מתוך ספרי החדש: "שנאה עצמית בעם היהודי – האויב שבפנים". לרכישה
התמונה באדיבות מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה.