התנהלותה של סין בג'ונגל העולמי דומה לזו של נמר שיושב על עץ ומחכה לרגע הנכון לזנק על הטרף. במהלך המאבק בין רוסיה לארה"ב סביב פלישת רוסיה לאוקראינה, סין לא נקטה עמדה, עד שהודיעה לאחרונה שלא תצטרף לסנקציות נגד רוסיה.
במקביל, סין קידמה את עסקת אספקת הגז הטבעי הגדולה אי-פעם עם יצואנית הגז הרוסית "גזפרום", ואיימה ישירות על ארה"ב בנוגע לניסיונותיה להעצים את טייוואן. בשני המקרים סין שלחה לארה"ב אזהרות פוגעניות, כמעט וולגריות.
על פניו נראה שסין אכן בחרה צד. אבל לא הייתי מסיק מסקנות בטרם עת. כמו נמר חכם, הם הצטרפו לצד שהם זוממים להחליש. למרות הכרזותיה הנועזות, לממשלה הסינית אין עניין להילחם נגד ארה"ב. סין תלויה מדי בכוח הקנייה האמריקאי כדי להסתכן ביציאה למלחמה איתה. היא תעשה מאמצים רבים כדי למנוע סכסוך צבאי עם ארה"ב.
עם רוסיה המצב שונה. עיניה של סין נשואות לאדמות העצומות, העשירות בעפרות ובנפט, וכמעט ריקות מבני אדם, המשתרעות מסיביר ועד הרי אורל – אזור גדול פי כמה מסין עצמה. אבל נגד הכוח הצבאי הנוכחי של רוסיה, סין לא יכולה להילחם ולכבוש אותה. אם רוסיה הייתה חלשה ומותשת, היה הרבה יותר קל לסין להשתלט על שטחה ללא התנגדות רבה. ייתכן שבבוא הזמן רוסיה תיחלש יותר, ולסין יהיה קל יותר לנגוס לעצמה חלקים מסיביר.
מלחמות מביאות לשינויים, מלחמות גדולות מביאות לשינויים גדולים. מלחמת העולם הראשונה הובילה להקמת ארגון האומות המאוחדות (האו"ם) ולחוזה ורסאי, שסייעו להושיב את היטלר בראשות גרמניה. מלחמת העולם השנייה גיבשה את הגוש המזרחי תחת ברית ורשה, ואת הגוש המערבי תחת ארגון האמנה הצפון-אטלנטית (נאט"ו), שהובילה את המלחמה הקרה.
נכון לעכשיו, הסכסוך הנוכחי לא מאיים במלחמת עולם, אבל ההשפעה שלו עמוקה. המלחמה באוקראינה חושפת שכל מלחמות העולם הן מלחמות של אגואיזם, ולכן הן חסרות תוחלת. המשבר באוקראינה מוכיח שאם אנחנו רוצים להתקיים בשלום, עלינו ללמוד כיצד להתעלות מעל האגו שלנו – במישור האישי, החברתי, הפוליטי והבינלאומי.
היום, אחרי אלפי שנים של שעבוד לאגו שלנו, אנחנו על סף הכרה, שהדבר היחיד שרע בעולמנו הוא אותו אגו. האגו הבטיח לנו עולם מתקדם, אבל בפועל הוא גם הרס אותו.
להכרה הזו תהיה השפעה עמוקה על החברה. עד כה, כל המוסדות שלנו דאגו לאגו. הם ניסו למתן ולייעל את האינטרסים של המדינות, באופן שאִפשר להן להתקיים במקביל. כעת, כשהאגואיזם הגיע לרמות שבהן הוא כבר לא מסוגל להכיל את קיומם או עצמאותם של אחרים, אין לנו ברירה אלא להוסיף נגדו כוח נוסף: כוח חיובי שיתמודד עם עוצמתו של האגו.
אני צופה כי בשנים הקרובות נהיה עדים להקמת מוסדות חדשים בעלי אופי חדש. ההתמקדות שלהם לא תהיה במתן שירות לאגו, אלא הם יתמקדו ביצירת סולידריות ולכידות חברתית. הם יעבדו מתוך הבנה שאם אנשים מאוחדים, הם דואגים זה לצרכיו של זה.
במקום לטפל בתסמינים של ניכור ופירוד, הארגונים החדשים הללו יפעלו לפוגג אותם וליצור במקומם הרגשה של חיבור ואחריות הדדית. אנחנו רק מתחילים את המעבר לתפיסת העולם החדשה, אבל העובדה שהעולם הישן מתפרק לנגד עינינו, פירושה שאנחנו חייבים למהר, כך שהעולם החדש לא ייוולד מתוך כאב גדול. ככל שנקדים להבין שבמציאות של היום אנחנו לא יכולים להרשות לאגו להכתיב את הטון, אלא לאזן אותו בדאגה ואכפתיות, כך הלידה תהיה קלה ונעימה יותר.
✅ רוצים להעמיק?
צפו חינם בסדרת הסרטונים "מסע לעולם פנימי"