שבת שחורה של אש אדומה. כ-200 רקטות ששוגרו מעזה, 173 אזעקות, 30 יירוטים של כיפת ברזל ומשפחה אחת שנפגעה מרסיסים
בתמונה: שתי נערות מציצות מחלון בעיר שדרות, רויטרס
כל מדינה אחרת כבר הייתה מגיבה בעוצמה ובתקיפות, כמו שכתוב בתורה "הבא להורגך השכם להורגו" – אבל אנחנו לא! מדינת ישראל נמצאת בין הפטיש לסדן. ברדיוס של עשרות קילומטרים מהדרום משוגרת כלפינו אש מעפיפוני תבערה, וברדיוס רחב יותר, ארגונים תומכי חמאס בקהילה הבינלאומית ובכלי התקשורת העולמיים שולחים אש עוינת כלפי מדינת ישראל.
טבעי שאיננו "קונים" את הפסקת האש. ברור לנו שהיא מדומה וזה רק עניין של זמן עד שנגיע לסבב מלחמתי נוסף. כבר שנים שאנחנו נתונים בשרשרת של מבצעים צבאיים ברצועת עזה, ומיום ליום מתקרבים אל נקודת הקיצון. או שנחליט להתעלם מדעת העולם, להסכים מראש לסנקציות שיוטלו עלינו ונשים קץ לטרור; או שנחפש לשנות מן היסוד את עמדת העולם כלפי ישראל.
כדי לבחור באפשרות השנייה, העקיפה אך הבריאה, שתביא לשינוי משמעותי ביחס העוין כלפי ישראל, עלינו ללמוד לקרוא נכון את מפת הכוחות הפועלים במציאות. לפי ספר הזוהר, ספר המבטא את מאזן הכוחות בטבע כולו, מדינות העולם מקושרות ביניהן בתלות הדדית, ברשת קשר בלתי ניתנת להתרה. ישראל היא צומת מרכזי ביניהן.
לכן לא מן הסתם אומות העולם מתייחסות באופן יוצא דופן לעם ישראל. בתת-המודע הן מרגישות שעם ישראל מחויב למלא תפקיד מרכזי בגוף החברה האנושית. "ישראל בין שאר האומות, כמו לב בין האיברים", נכתב בספר הזוהר. "וכמו שאיברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל".
ומה תפקידו של "ישראל" בגוף האנושות? להביא לאחדות בין בני האדם, בין העמים, בין כל חלקי המערכת האינטגרלית. לספק חמצן לגוף כולו – כוח הנובע מחיבור בין כל חלקיו המנוגדים של עם ישראל. להיות "אור לגויים".
אולם כל עוד ישראל מתמהמהת ולא מזרימה את כוח האחדות לעולם, יתעצם הקונפליקט לשיאים חדשים. פעילי חמאס מתברגים בארגונים בינלאומיים ומקדמים בגאון מסע דה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל. משנה לשנה השונאים שלנו בטוחים כי הקהילה הבינלאומית תצדיק את פעולתם ותגנה את שמנו הטוב. זה לא הסוף. המצב העגום עוד ילך ויחריף עד שנרגיש שמדינת ישראל נדחקת לשולי האנושות והופכת לגטו במרכז העולם. אז, ככל הנראה, כשנרגיש שידינו כבולות, נפעל לשינוי של ממש.
אבל למה לחכות עד לרגע הגורלי? די כעת לפקוח את עינינו ולזהות את הסכנה שבפתח. קל יותר לשנות עכשיו. הדרך לנטרל את העוינות המתגברת היא פשוט למלא את תפקידנו ברשת הקשרים. זו הדרך לשכתוב התסריט. זה נחמד שישראלים רבים מורידים אפליקציות להתראות צבע אדום בזמן אמת לאות סולידריות, זה מחמם את הלב כשאנחנו פותחים את הבתים שלנו לתושבי הדרום, אבל אחדות לעת צרה מחזיקה לעת צרה בלבד, אחדות נגד אויב מחזיקה כל עוד יש אויב.
עם ישראל מוכרח להתלכד יפה מבפנים ולהתחבר כאיש אחד בלב אחד. כוח האחדות בינינו היום הוא הדוגמה לעולם רוחני מחר. תנועה קלה לעבר איחוד הלבבות בחברה הישראלית המשוסעת לגזרים ולאינספור שבטים תעורר מעמקי הטבע שפע כוחות חיובים שיאחו את רשת הקשר האנושית. לזה העולם מצפה מאיתנו בתוך תוכו; בזה בלבד, כפי שכותב ספר הזוהר, נבטיח לנו ולעולם עתיד יפה וטוב.