נותרו 10 עד 12 שנה להציל את כדור הארץ מאסון של ממש – זו השורה התחתונה העולה מדו"ח חמור של מדענים בכירים בשירות האו"ם שפורסם אתמול. הסיכום הוא פשוט: אם פליטת גזי החממה לא תופחת עד 2030 – כדור הארץ ייפגע באופן בלתי הפיך. צרפו לרשימה גם את שאר מכות הטבע, כמו: צונאמי, שיטפונות, סופות, שריפות, גלי קור וחום קיצוניים, המסת קרחונים ועוד, והרי לכם היסוד לביטוי השגור: "הטבע השתגע"
אבל הטבע לא השתגע – אנחנו השתגענו. וכדי להבין את המצב העגום בדמותן של מכות האקלים שפוקדות אותנו תדיר, עלינו להכיר את הסיבה לתופעה. אנחנו חיים במערכת הטבע – מערכת של כוחות הפועלים ברמות שונות של דומם, צומח, חי ואדם. הטבע זו מערכת סגורה, אחידה, אינטגרלית, שכל חלקיה, גם המרוחקים ביותר, קשורים יחד בתלות הדדית. הקשר בין החלקים כה הדדי והדוק עד שכל חלק פועל ומשפיע על המערכת כולה.
קחו את הגוף שלנו כדוגמה למערכת הרמונית. אם תא או איבר כלשהו יוצאים מאיזון, הם עלולים לגרום למחלה – לחוסר איזון בכל הגוף שלנו. הרופאים בודקים את איזון המערכות בגופנו, וכשאנו מקבלים את גיליון התוצאות של הבדיקות יש באפשרותנו לאבחן את מצב גופנו ביחס לנורמה. אם מדד הערכים בגופנו גבוה או נמוך מהממוצע, הגוף שלנו אינו בקו הבריאות.
עד חמישים השנים האחרונות חיינו באיזון על פני כדור הארץ. הבית הנחמד שעליו התפתחנו, שממנו אנו ניזונים ושבזכותו אנחנו קיימים, שמר על "בריאות" יציבה. היחס היה הדדי: גם אנחנו דאגנו, ככל האפשר, שהיחס לכדור הארץ יישאר יציב ובטווח הנכון, כמו הבדיקות הרפואיות שלנו.
הבעיה החלה ברגע שפרצנו את גבולות המותר ויצאנו מאיזון עם הטבע. מאז אנחנו פולטים בלי סוף פחמן דו-חמצני, מזהמים את האוקיינוסים בפסולת שאינה מתכלה, מזבלים את האדמה בדשנים כימיים, מלעיטים את הבקר והעופות בחומרים אנטיביוטיים ועוד. התרכובות הכימיות והלא-טבעיות האלו אינן מתפרקות באדמה או באוויר, ובסופו של דבר אנו ניזונים מהן שוב ושוב. כתוצאה מכך, מחלות חדשות מתגלות בנו, בגוף ובנפש.
כל עוד האגו ימשול באדם המצב רק יחריף. תאוות הבצע מניעה אנשים ותאגידים רבים להשתמש בחומרים רעילים בחקלאות וברפואה, ולמרבה הצער, שלמות הטבע אינה בראש מעיינם. התחרות בתעשייה מדרבנת אותם להרוויח יותר; הממשלות כפופות לבעלי ההון, ואפילו המדענים מנהלים את מחקריהם על פי האינטרסים של ראשי התעשייה והמסחר.
כך התגלגלנו למצב שבו הטבע יוצא מאיזון, ו"מחלות טבע" שקודם התרחשו במינון נמוך צצות כפטריות אחרי הגשם. בדומה לאדם שמתחיל להרגיש חולי בהדרגה, ותסמינים של צמרמורות חום וקור מעידים כי הוא בדרך לצאת מטווח הבריאות, כך גם כדור הארץ שלנו. הרופאים של הטבע, המדענים שחוקרים את היבטי האקלים השונים, מצביעים שקצב דגירת המחלה הנוכחית מעיד על כך שאנחנו עומדים לפני התפרצות מחלה נוראה – שינויים חדים באקלים שיובילו למכות טבע גדולות וקשות.
גם אם נראה שבאזור אחד האקלים נפלא ובאחר הוא סוער, זה עניין זמני. הכדור הוא עגול ומערכת הטבע אינטגרלית, ובסופו של דבר, כשם שזיהום ברגל מתפשט בהדרגה לכל הגוף, כך גם מכות הטבע יתפשטו לאורכו ולרוחבו של כדור הארץ.
אבל במקום לעשות את הטוב לפי חוקי הטבע, אנחנו ממשיכים לעשות את הטוב בעיני הטייקונים. לכן גדלים הפער והקיטוב בחברה האנושית, שעושה מה שבא לה, לבין הטבע שכולו באיזון. אלא שעתה הטבע יוצא מאיזון כתוצאה מחוסר התאמה בין החברה האנושית לטבע.
כל עוד הפער ילך ויגדל, מכות הטבע יעלו לנו בהרבה מאוד סבל, מחלות ומוות. רעידת אדמה אחת, למשל, עלולה לזרוע הרס רב. אז לא יהיה מנוס, ומזג האוויר יחייב אותנו להתנהג אחרת. אנחנו ניאלץ להשתנות ולהיות מתחשבים ומקושרים זה עם זה, כמו מערכת הטבע האינטגרלית.
שינוי כזה היה צריך להיעשות לפני כחמישים שנה, כשהתחלנו להפר באופן בוטה את האיזון הכולל של כדור הארץ. מאמצע המאה העשרים, כשהגענו למערכת אינטגרלית בינינו, והתחלנו להיות קשורים בתלות הדדית חובקת עולם במסחר, בתעשייה, בכלכלה, בכלי התקשורת ועוד, היינו צריכים – אנו המין האנושי – לקבל על עצמנו את חוק הערבות ההדדית. כלומר לדאוג לצרכי כלל האנושות תוך שמירה והקפדה יתרה על האיזון בטבע.
אך גם אם מאוד היינו רוצים בכך הרי אין לנו כוחות להתמודד עם הבעיות ועם התפשטותן המהירה. הסיבה היא אחת: האגו שלנו. כנגדו אנחנו חלשים מאוד. האגו שלנו דוחף אותנו להצליח ולהרוויח גם על חשבון האחר. לאגו לא אכפת מה קורה עם שינויי האקלים. האגו התובעני דורש יותר מזומנים ומוכן לרמוס בדרכו כל הסכם ולצאת ולהילחם על כל אגורה שחוקה. לכן, כדי לרסן את האגו, לשים קץ לצרות ולהגיע לחיים טובים ומאוזנים, עלינו להגיע תחילה להבנות ולהסכמים יציבים בינינו. ולא מדובר ב"הסכם קיוטו", או "הסכם פריז" ודומיהם, כי מי בכלל מתחשב בהסכמים כאלה היום?
אלא התקרבות והסכמה בין בני האדם היא במחשבה תחילה. המחשבות שלנו עצמן פועלות על כל העולם, כי העולם זו בריאה אחת, גוף אחד. גם הפסיכולוגיה שלנו, הכוחות הפנימיים שלנו, נמצאים בתוך המערכת הזאת, אלא שהם פועלים בדרגה גבוהה של המציאות שאינה מובנת לנו. במחשבות ובכוונות שלנו אנחנו יכולים להשפיע על האיזון שבטבע בדרך המועילה ביותר.
אולם בפרשת הדרכים הזאת, שבה כולם מסכימים כי קשר הדדי טוב יציל אותנו בעת צרה ומשבר, מתגלה שאנו חסרי כוחות. זאת הסיבה שחכמת הקבלה מתגלה בימינו. לא מדובר בדת חדשה או עתיקה, גם לא במיסטיקה או בתיאוריה פילוסופית, אלא במשנה מדעית סדורה שמלמדת כיצד ניתן להפיק כוח חיובי מחיבור ומשיתוף פעולה נכון בין בני האדם. מסרים כמו "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", "ואהבת לרעך כמוך" – סיסמאות דוחות לדעת רבים – נובעים מהיותנו במערכת אחת המחייבת אותנו להתחשבות הדדית.
הכול תלוי ביחסים בין בני האדם. לכן אם נפתח הסברה נכונה ונעלה מודעות לרעיון ההדדיות תיפתח אוזן קשבת לשינוי. ולמרות שחצינו את הקו האדום המסוכן, ככל שנרבה להתחשב איש ברעהו נהיה מסוגלים לשקם את כדור הארץ; להבריא את היחסים, להפיח בו חיים ולהפוך את כדור הארץ לבית שופע כל טוב עבור עשרות מיליארדי אנשים.