הרבה ביקורת נמתחת על דור המסכים הקלוקל הזה; דור שלא ידע תקשורת נכונה, דור חסר חיים שכלוא במרחב הווירטואלי יום ולילה, ומי יודע במה. וכעת נמצא האישוש: מחקרים חדשים מעידים שחשיפה למסכים משפיעה באופן שלילי על מוחם של ילדים. מה טוב להם? קריאת ספרים.
הקראת סיפורים, וכמובן קריאה בספרים, פועלת בחיוב על התפתחות אזורים במוח הקשורים לרכישת שפה, כתיבה, דמיון וקשב, ומשפרת את יכולות הלמידה העתידיות. אבל עם כל הכבוד לספרים, ויש כבוד רב, אם נחזור אל התקופה שקדמה לספרים המודפסים, נראה כי הם היו תחנה ראשונה בקלקול שמאפיין את הדור שלנו.
בעבר הרחוק ישבו חכמים על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן, וסביבם מעגל תלמידים. החכמים היו פותחים את פיהם ומוסרים דברי חכמה. התלמידים היו שומעים, שואלים, משוחחים, נכללים מהגישה של מורם – ומחכימים. בשבת אחים היו כולם סופגים את החומר וקולטים את הרוח. כך נוצר קשר בין התלמידים עצמם, וביניהם למורם; פה אל פה, פנים אל פנים, בלי תיווך של אפליקציה או רב-מכר.
טרם הגיעה התורה שבכתב, הופצה התורה שבעל-פה וסוכמה בכתב לצרכים אישיים בלבד. רק בעל-פה היה היתר להעביר ידיעה ותבונה. חל איסור גמור להעלות דברים על הכתב מפחד שתישכח התורה שבעל-פה. כדי לקבל ידע האדם היה צריך להקשיב, להבין את הנאמר, להפנים ולזכור. כך אנשים היו מאחסנים בראשם מידע עצום השקול למאות ספרים, וכך צריך להיות טבע הדברים. אבל עם ירידת הדורות ובפרט משהופיע חומר כתוב, שקע כל אחד בתוך עצמו. במקום לשמוע דבר חי, נבלע האדם בין שורות של מילים.
האמת היא שדור המסכים מפותח ומתקדם יותר מאיתנו, דור הספרים. הם מכירים יותר ביצר הרע שדוחף להתבדלות, לעוינות, לשליטה על האחר, לוויכוח ולמריבה. "הכרת הרע" היא מושג משמעותי בחכמת הקבלה המציין התחלה של תהליך רוחני, ובלעדיו לא תיתכן התקדמות; מרגע שמאבחנים את הרע, את אפס קצהו של טבענו האגואיסטי, אפשר להתחיל לתקן ולהתקרב אל הטוב. ממש כפי שמזהים מחלה בשלביה הראשונים. אז אפשר לגשת ולרפא אותה, או להזניח אותה ולאפשר לכאב להתחזק ולחייב אותנו לקום ולטפל בעצמנו. בדורנו הרע גדול וגלוי כל כך, שהוא ברור להבחנה ונוח לריפוי. אך אם לא נעצור לתקן הרע ילך ויתעצם.
והתיקון כמו שהוא לא נמצא במסכים מבדילים, הוא גם לא נמצא בין שורות כרכים עבים, אלא טמון ביחסים בינינו, בחיבור הדדי ואנושי; בהתקשרות לבבית, בחום, באהדה ובתמיכה; בחיוך, בדיבור ובשיחה פתוחה. ועל מה נדבר? על הכוח העליון שקושר בינינו לאחד, על חוק האהבה. נדבר ונתקשר עד שנרגיש פה אחד רצון לשוב להיות לב אחד.