בימינו כבר ברור לעיני כול, בלי צורך במשקפיים מיוחדים, שאנחנו עם מיוחד. החיים לא מאפשרים לנו להיות כשאר העמים, וישראל מתגלה כמדינה שאינה יכולה להיות ככל המדינות.
לאורך השנים הלבשנו על עצמנו שכבות עבות לא לנו: חוקים מימי המנדט הבריטי, פקודות מהתקופה העות'מאנית בארץ ישראל. זו תורשה טבעית, ירושה קלה ונוחה, אבל תנאי הממשל של האומות האחרות אינם מתאימים לנו, ומממשלה לממשלה אנחנו נכשלים פעם אחר פעם.
מדינת ישראל צריכה לבנות את עצמה ואת צורת השלטון שלה בהתאם לאופייה וזהותה הייחודית. מצבה הנוכחי של ישראל הוא מצב של חורבן חברתי, מצב שנמשך עוד משנאת החינם שפרצה בינינו בימי חורבן הבית ועדיין בעוכרינו. אולם אהבת הזולת ואחדות העם על פני הכול הן עדיין המצב הרצוי שאליו עלינו לשאוף. אנחנו אומה שנוסדה מתוך ציווי עליון להגיע לאהבה על פני שנאה, להתעלות מעל האגו ולהשכין בינינו יחסים הדדיים טובים.
בן-גוריון הבין זאת היטב. הוא התריע ואמר: "ואהבת לרעך כמוך הוא הצו העליון של היהדות. בשלוש מילים אלה התגבשה התורה האנושית הנצחית של היהדות, וכל ספרות המוסר שבעולם לא יכלה לומר יותר. מדינת ישראל תהיה ראויה לשמה, רק אם יהיה משטרה החברתי והמשקי, המדיני והמשפטי, מיוסד על שלוש מילים נצחיות אלו" ("מהפכת הרוח").
ראש הממשלה הראשון של ישראל צדק. ההשגחה העליונה לא תיתן לנו להיבנות לפי התנאים של שאר המדינות. היא תלחץ עלינו עד שנתחיל למלא את ייעודנו: להבין מי אנחנו ומה עלינו להיות, מה תפקידנו כלפי האומות – ובהתאם לכך להשתית את השלטון הישראלי. זה מחויב המציאות. השאלה היא האם נגיע לשלטון כזה בדרך חיובית או בדרך שלילית? מתוך התעוררות והסכמה מצידנו להתחבר כעם אחד, או מתוך לחצים פנימיים וייסורים גדולים מצד אומות העולם?
כדי להימנע ממלחמת אחים נוראית, עלינו להפנים שחוקי היסוד של עם ישראל הם חוקים רוחניים של התקשרות הדדית, חוקים המתלכדים לכדי שיטת חיבור המכונה גם בשם חכמת הקבלה.
את החינוך היסודי הזה חייבים היום לעבור כל מי שיושב במשרדי הממשלה, ומהם והלאה צריך לחלחל רעיון האחדות אל כל שדרות העם. כשם שמשך ההיסטוריה לא היה ילד שלא זכה ללמוד קרוא וכתוב מגיל צעיר, לא משנה מאיזה רקע סוציו-אקונומי בא, כך עלינו לספק חינוך ליחסים טובים, לקשרים קרובים, לכל אחד ואחת מהעם. זה הא"ב שלנו. זה שלטון ישראלי.