ישראל הגיעה לחורבן וכולם מבינים את זה, מסכימים עם זה. לא מסכימים עם המצב, אלא מסכימים שהוא קיים ויש לרפא אותו. אם אנחנו רואים אנשים הולכים ומתנהגים בהיפוך, כמו חולי מרמור ושנאה, זה התסכול שדוחף אותם. תסכול קשה הנובע מחוסר ידיעה איך נרפאים ולאן לקחת מכאן את החורבן.
חורבן הוא הזדמנות להיבנות, הזמנה לתקומה, לתיקון האומה. המציאות שבה כל אחד מעדיף שיוציאו לו עין אילו רק לשני יוציאו שתיים – כי נדמה לו שהניצחון שלו תלוי במפלת השני וכל רצונו לממש את השנאה שבוערת בקרבו – היא תוצר מכוער של חוסר חינוך.
מאז קמה המדינה לא למדנו מי אנחנו, לא חונכנו לממש את הייעוד שלנו ומתוך כך להשתמש בחורבן הפירוד כהזמנה להתאחד. אבל היום הגענו לרגע היסטורי שבו לא נשארה לנו ברירה. עם ישראל יהיה חייב להבין את תפקידו כדי לבלום את עצמו בחריקה על סף תהום.
חוסר הברירה ילחץ עלינו כנראה מבחוץ. כל אומות העולם מסתכלות עלינו, וכל העמים כבר מסכימים, גם אם בשתיקה, שאין לעם ישראל חלק בעולם הזה בצורה שבה הוא מתקיים. לכן השלב הבא יכול להיראות למשל כסכסוך כבד בין עמים שיופנה אלינו. אולי יהיו אלו קרבות האימה בין רוסיה לאוקראינה שיסתובבו אלינו ויצביעו עלינו כעל סיבת המלחמה, או גילוי חד של אנטישמיות ממקור לא צפוי.
אז בלית ברירה נרגיש שהגיעה שעת האמת: אם נקבל על עצמנו לחיות לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך" נחיה, ואם לא, ניפול לתהום עמוקה.
זאת תהיה הרגשה נכונה, והיא קיימת כידיעה בכל אדם מישראל בעומק הלב, אלא שהיא מכוסה בשכבות עבות של פילוג ושכחה. עם ישראל אינו כשאר העמים, ייעודו וסיבת קיומו הם להיות דוגמה לעולם של חברה שהופכת מלחמה לחיבור לבבות שאין חזק ממנו, ומפיקה מיצר הרע כוח טוב.
כאשר נרגיש בזה ונסכים להתחיל לממש את ייעודנו הרוחני, יקום בנו פתאום כוח חדש שנקרא "מלך המשיח" – לא ציור מגושם, אלא כוח טבע עליון שיכוון וילמד אותנו לממש כוח של השפעה בינינו, אהבת אחים, וכל המחלוקות והפירוד הנורא בינינו ייכנסו וישמשו כחומר המחבר. כמו נס.
וכאשר הנס הזה יקרה, נתחיל לטפל בעולם הנחרב במלחמות וייסורים שכולם נובעים מפירוד ופיצול. נדע אז להסביר לאומות מה מתעורר בהן ולמה, וללמד את כולם לראות מכאן והלאה שחורבן הוא הזדמנות, הזמנה לחיבור.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"