חטאו של אדם הוא בזה, שלא ביקש עזרה מה'

כותב מורי הרב"ש, שכל מחשבתו הייתה נתונה לאיחוד העם וכל דאגתו לשלום העולם, כי: "חטאו של אדם הוא בזה, שלא ביקש עזרה מה'". זאת אומרת, רק על זה יש לנו לבקש סליחה: שלא ביקשנו מהכוח העליון, מהטבע, מהאלוהים, שיתקן אותנו, שיחליף בנו את יצר הרע המסכסך ומפריד בינינו, שיחבר בינינו ביצר טוב בערבות הדדית, עד שנהיה כאיש אחד בלב אחד מול אחדותו השלמה; על כך שלא ביקשנו להיות בידיו כחומר ביד היוצר.

כל הרגעים, כל מקרי החיים, ניתנים לנו כהזדמנות לפנות אל הכוח העליון, להתקשר איתו דרך פנייה אליו. רגע ומקרה שבהם אנחנו לא מכניסים אותו לתמונת המציאות, לא פונים אליו מתוכם, עוברים לבטלה.

ועל כך בלבד יש לנו להצטער. שהייתה לנו אפשרות להיטיב את המציאות, ניתן לנו מקום לבקש להרכיב בתוכנו תכונה שתשכין שלום בעם, תאזן את כל העולם, ולא פעלנו בזה כלום.

משום שלנותן, לכוח העליון, אין מה לתת מלבד מה שיש בו – יחס מיטיב עם הכלל, מחשבה של איחוד הפרטים, נטייה של קירוב לבבות – אז אין לנו מה לבקש אלא את זה.

ואין טעם לבקש סליחה, על כך שיש בנו יצר הרע, על כך שאנחנו מפורדים ומפוצלים. הרי הוא שיצר אותנו ככה ולא בכדי, אלא בשביל שנוכל להבחין כיתרון האור מן החושך, טוב מרע, אהבה משנאה, ונדע מה לבקש: להתקרב אליו, להידמות לו, להידבק במחשבתו.