אמש בלב מנהטן התחולל אירוע הטרור הגדול ביותר מאז פיגועי 11 בספטמבר, לא רחוק מהמקום שבו עמדו מגדלי התאומים. כמספר שנים אחרי שנפלו גורדי השחקים המפורסמים החלו להישמע קריאות שנויות במחלוקת בנוגע למעורבותם של יהודים בפיגוע הקשה ביותר שידעה ארצות הברית. לא אתפלא אם גם לאחר אירוע הטרור הרצחני של אתמול יצופו האשמות כנגד יהודים, ואולי מהר יותר מבעבר. למה? כי "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל" (יבמות ס"ג). ייתכן והאמירה הזאת תישמע דתית, מיסטית או הזויה, לבעלי היגיון בריא ושכל ישר, אבל עבורי זאת נוסחה שמקפלת בתוכה את ההסבר לאירועי השעה.
בכל רגע שמתפרצים בעולם גילויי שנאה, טרור או אלימות, היהודים נמצאים אשמים בהם. למה? כי כדי להטות את האנושות הנמצאת בקרע הולך וגובר לכיוון של אחדות וחיבור, נדרשת שיטה הנמצאת בקרב העם היהודי. בתוכם נמצאת היכולת לעורר את הקשר החיובי הפוטנציאלי הטמון בין בני אדם. כל עוד אנחנו מתעכבים בלעורר את הכוח החיובי, אנחנו מזמנים פורענות בעולם כולו, שכל מטרתה היא אחת: להזכיר לנו על תפקידנו ולדרבן אותנו להתקשר בינינו.
אז נכון שפיגוע הדריסה לא היה מכוון באופן ישיר כלפי יהודים, אבל בסופו של דבר, כמו שכותבים המקובלים מתוך השגת תכלית ההתפתחות של האנושות, היהודים הם אלה שנושאים באחריות על כל פורענות ופורענות שבאה לעולם. כל מה שנדרש מאיתנו בשלב זה הוא להכיר ביכולת השורשית הטמונה בנו, לערוך חשבון נפש: האם אנחנו מוכנים לממש את תפקידנו? bit.ly/2gnjSK6