ביוני 1948, חמישה שבועות אחרי קום המדינה, הפליגה מצרפת לישראל הספינה "אלטלנה" שנרכשה על ידי האצ"ל בראשות מנחם בגין, והיא מובילה על סיפונה מאות עולים, ואיתם המון ציוד צבאי ורפואי.
אנשי האצ"ל התכוונו למסור את התחמושת שקנו לצבא ההגנה שאליו הצטרפו, אבל דרשו להעביר חלק מהציוד ללוחמים שלהם שלא חומשו, וכך פרץ המאבק בין שני המחנות. ברגעי השיא הופגזה אלטלנה על ידי צבא ההגנה, בפקודת ראש הממשלה דוד בן-גוריון, וכך נקלענו למצב שבו יהודים יורים ביהודים. תחת אש, בגין הניף דגל לבן כדי להימנע בכל מחיר מהרג אחים, ובכל זאת, יהודים משני הצדדים נהרגו ונפגעו והציוד כולו הושמד.
זו לא פעם ראשונה שיהודים הורגים יהודים. כולם מכירים את המקרים הנוראים בימי חורבן בית שני, כמה אכזריות הייתה ליהודים כלפי אחיהם. לא היוונים ולא הרומאים יכלו להתחרות עם זוועת השנאה שהתגלתה שם עירומה ומכוערת באופן בלתי נסבל.
על מקרה אלטלנה שילמנו מחיר כבד. עד היום בהרבה מקרים הקרע בין ימין לשמאל מורגש עמוק וקשה, שהוא מונע מאיתנו להיות אומה מאוחדת. ישות אחת.
את האגרסיביות של השמאל הקיצוני ראיתי עוד ברוסיה: הצגה יפה של פעולה לטובת העם, לטובת הנחשלים, העניים והחלשים. שימוש בבעיות חברתיות לצרכי פרסום עצמי כפתרון לכול, ובפנים, רצון לשליטה ושנאה לימין. גם באנשי הימין יש נטייה לשליטה ושררה, אבל לרוב הם מוכנים לפשרה.
על כל פנים, בנקודת הזמן המסוכנת שבה אנחנו חיים היום, כולנו כאחד מוכרחים להגיע לפשרה ולאיזון, מי שיש לו נטייה טבעית לזה וגם מי שלא. עלינו להתעלות על הרצון לשלוט, להתגבר בכוח עצום נגד הפירוד בינינו ולנוע לקראת חיבור. אחרת לא תהיה פה מדינת יהודים.
זה לא דמיון, כבר רואים איך הטבעת נסגרת עלינו, איך אנחנו מאבדים במהירות מחרידה את האדמות ואת הרגש הלאומי. אם תוך שנה לא ננוע לקראת חיבור בין פלגי העם, ניזרק כולנו לים.
יש לנו הזדמנות ללמוד מניסיונה של ספינה קדומה אחרת, עליה הסתתר נציג יהודי כמותנו שלא רצה למלא את תפקידו, נביא שנשלח לעיר החטאים נינווה שבה האנשים היו מפורדים ומפולגים לא פחות מאיתנו. יונה הנביא התנגד למשימתו והושלך לים הסוער. אך לבסוף לא נותרה לו ברירה והוא עשה כמצוות אדונו, הלך ודיבר על לב התושבים, שאם לא יתחברו ביניהם ויתקרבו זה לזה ואל הכוח העליון, יושמדו תוך ימים ספורים.
בימינו מדינת ישראל מיטלטלת על ספינה בלב ים, פעם ימינה ופעם שמאלה, אבל הים אינו מבחין בין ימני ושמאלני, בין מתון וקיצוני – בין גליו כולנו יהודים. לכן אם למרות הקושי העצום נשים את השנאה בצד, נשאף להתחבר זה לזה מעל הניגודים, אז נינצל. אם אנשי נינווה הרשעים שמעו וניצלו, התפללו לכוח עליון והתחברו ביניהם ברגע האחרון, אז גם אנחנו יכולים.