אמילי טמקין, עיתונאית וסופרת יהודייה הכותבת על יהדות ארה"ב, פרסמה לאחרונה ספר בשם "יהודים רעים: היסטוריה של פוליטיקה וזהויות יהודיות-אמריקאיות". חברת ההוצאה לאור של הספר מתארת אותו: "היסטוריה תוססת ומלאת מחשבה של יהודי אמריקה, הבוחנת את היחסים המורכבים שלהם עם התרבות הלאומית, הזהות והפוליטיקה – ואחד עם השני".
הספר עורר סערה קלה בקרב חברות ההוצאה לאור היהודיות. "סוכנות הידיעות היהודית" כתבה ש"טמקין נוקטת כיוון ועוקבת אחר ההיסטוריה של יהדות ארה"ב באופן שבו יהודים בצד אחד של המהפך החברתי מבקשים להכפיש את עצם יהדותם של אלה שבצד השני".
הספר עצמו מתמקד במה שמתרחש בין היהודים באמריקה. כותבת טמקין: "ההיסטוריה היהודית האמריקאית מלאה בוויכוחים, בדיונים ובספיקת כפיים על מיהו יהודי, איך להיות יהודי ומה זה אומר להיות יהודי".
כשטמקין ראיינה יהודים-אמריקאים מכל הגוונים ושאלה אותם "מה עולה לך בראש כשאתה שומע את המושג 'יהודי רע'?" התשובה הנפוצה ביותר שקיבלה הייתה "כשאני חושב על 'יהודי רע', אני חושב על עצמי". לדברי טמקין "הסוגייה של להיות 'יהודי טוב' או 'יהודי רע' טעונה עכשיו במיוחד בהיסטוריה של יהדות ארה"ב".
ראשית עלינו להבין מאין באה המילה "יהודי". ישנה התשובה הידועה ש"יהודי" מקורו ב"יהודה", שם השבט שחי בארץ ישראל בימי בית שני. משמעות נוספת לשם: המילה "יהודי" נובעת מהמילה "ייחודי", כלומר מאוחד, "כאיש אחד בלב אחד", כמו שהתחייבנו לאהוב זה את זה למרגלות הר סיני וכך הפכנו לעם. אבל ההסבר האחרון לא קיבל את המוניטין הראוי לו.
כשמסתכלים על האחדות היהודית, אז להיות "יהודי טוב" פירושו הוא בראש ובראשונה לרצות להתאחד עם כל היהודים. אם הכלל הגדול בתורת היהודים הוא "ואהבת לרעך כמוך", כלומר הערך המרכזי הוא אחדות ואהבה, אז יהודי הוא אדם שיודע, מרגיש, מבין ואפילו מפיץ את הרעיון שהדבר החשוב לו ביותר הוא להיות קשור בקשרי אהבה עם כל היהודים, ללא הבדל עדות, מנהגים, דעות פוליטיות, או כל נושא אחר שמפלג ומפצל את העם היהודי היום.
הסופרת טמקין כתבה שאחת התשובות שקיבלה לשאלה על המשמעות של להיות "יהודי רע" היא "מישהו שלתפיסת היהדות שלו אין יישומים כלפי העולם הרחב".
אני מבין מהיכן מגיעה התשובה הזו. יש סיבה טובה שיהודים נתנו לשליחות של "תיקון העולם" מקום כה מרכזי בזהותם. עם זאת, עלינו לדעת מה זה אומר לתקן את העולם, להיות אחראי לו, לדאוג לו. "תיקון עולם" אינו רק מושג ערטילאי אלא מרמז על תפקיד מיוחד שניתן לעם היהודי, ורק כשנמלא אותו נהיה "יהודים טובים".
אם לא נהיה מאוחדים בינינו לא נוכל להיות "אור לגויים" וזוהי המחויבות שלנו כלפי העולם. כאשר אבותינו התאחדו לראשונה תחת הנהגתם של אברהם, יצחק ויעקב, הם לא היו קבוצה הקשורה ביולוגית. הם היו קהל אקלקטי שהונחה על ידי הרעיון שכל האנשים צריכים להתאחד, ואל להם להיכנע לאגו המפלג ביניהם. זו הסיבה שאברהם דגל בחסד וברחמים, ללמד אנשים כיצד להתעלות מעל הדאגה העצמית שלהם ולהתחיל לדאוג זה לזה.
אברהם היה איש חיל, חלוץ, פורץ דרך, אבל הודות לו, הרעיונות האציליים האלה הם כלל-עולמיים היום. כעם שנוצר מתוך שבטים וחמולות שונות, היה זה תפקידנו להיות ההוכחה החיה לתבנית שלימד אברהם. לכן הפכנו לעם רק אחרי שהתאחדנו סביב הר סיני ולא קודם לכן.
מאז שנוסדנו כעם ידענו שאחדות היא "הנשק הסודי" שלנו. אולם מעולם לא הבנו מדוע, מהו סוד הכוח באחדותנו. הסוד הוא לא שהאחדות עצמה הופכת אותנו לבלתי מובסים, אלא שהאחדות שלנו מעוררת כוח עליון בינינו, והכוח הזה ממיס את שנאת העולם כלפינו והופך אותה ליחס של כבוד ויראה. כשאנו מתאחדים בינינו אנו נותנים דוגמה לעולם ובזה מעודדים את האנושות כולה להתאחד.
כשקיבלנו את השליחות הזו למרגלות הר סיני, קיבלו באותו רגע ממש אומות העולם את הידיעה שעם ישראל קיבל עליו את התפקיד. מאז הם מחכים שנעמוד בהתחייבותנו. זו הסיבה שהם תומכים בנו כשאנחנו מאוחדים ונוזפים בנו כשאנחנו מפולגים.
להיות "יהודי טוב" או "יהודי רע" אינה דעה שאנחנו מעבירים אחד על השני או על עצמנו. זה נקבע על ידי המחויבות שלנו לעולם, שאותה אנחנו ממלאים באמצעות מאמצינו להתאחד בינינו ולשמש דוגמה לכך שאם אנחנו – העם המפולג ביותר – יכולים להתאחד בינינו, אז כל העולם יכול.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"