הפגנות תמיד היו חלק בלתי נפרד מחיי החברה הגלובלית, גבולות המחאה חזרו ונבדקו שוב ושוב עם השנים. בקיץ הזה נפרצו הרבה מחסומים פנימיים, מחסומי שיטור הולכים ונשברים.
כל הפגנה היא הפגנת כוח, מה שלא נגיד, אפילו אם הולכים בשתיקה בלי להוציא מילה. המילה עצמה "הפגנה" מאיימת, כך שלאור האירועים המקצינים המשטרה חייבת להבין איך להתנהג עם המפגינים.
תחילת ההבנה היא שכל תגובת משטר לאירועים היום, היא כיבוי שרפות אחרי שהן כבר בוערות כמו שדה קוצים באוגוסט. הפגנות משקפות את פני האומה המוזנחת, שחסר רגש של ערבות בין איבריה, שלא חונכה לדעת שהפילוג הוא בעוכריה, שלא שמה בראש דאגותיה את החיבור בין חלקיה ושואפת לזרום איתם כולם לאותו מקווה, להשקות אותו מקום.
המצב הזה שם את המשטרה בעמדת מסכנה שאין לה ברירה, היא תמשיך להתפרע יותר ויותר על המפגינים כי אין לה כלים אחרים. זה טבע הדברים הפשוט. כבר רואים את זה בעולם, וכך יהיה עוד ועוד גם כאן. מהעבר השני המפגינים יהיו יותר ויותר אלימים כלפי השוטרים, כאילו הם יכולים לעשות משהו, לקבוע חוקים חדשים, לסדר להם את החיים, כאשר המשטרה היא בסך הכול בלם התפרעויות. שובר גלים.
להיות שוטר היום זאת עבודה איומה. כל אחד מהם קרוע בפנים לגזרים. מצד אחד הוא אזרח, מצד שני שייך לממשלה. אז או שהוא מחזיק בתפקיד ונמצא בבעיה קשה מאוד, או שהוא עוזב אם הוא לא יכול לשאת את השניות הזאת. אם מישהו צריך להפגין בכלל, אולי אלו השוטרים עצמם. למחות כנגד מצבם ולחייב את הממשלה להתחיל לפעול. דווקא בגלל עמדתם הבעייתית הם מרגישים על בשרם איך מיום ליום היחסים מתדרדרים, איך אוזלים כוחות הסבל ונגמרת הסבלנות – שלהם, של הציבור. והם צריכים לפחד פחד מוות, שנגיע למצב בו נספור הרוגים.
צריך לדעת שבישראל אין לנו עסק עם המלחמה הרגילה בין עשירים לעניים. מה שאנחנו רואים לנגד עינינו הוא הרבה יותר מזה, והוא קיים בין היהודים כבר אלפי שנים. דורי דורות של מדורות על מדורות, כל אחד והשבט שלו; ממלחמת האזרחים בימי בית המקדש הראשון לפני שלושת אלפים שנה וכל הזמן אותו עניין: לא יכולים להתגבר על האגו שמפריד בינינו, מרחיק בינינו, מחמם אותנו זה על זה.
ואם לא נעשה עם זה כלום, עדיף שנעזוב את המדינה; לא נשלוט על הקרקע, לא על העם, לא על אף אחד. כל אחד שילך לדרכו. בלי טיפול בשורש הבעיה, מיום ליום יהיו יותר ויותר פלגים וחלקים בעם. כל אחד ירגיש יותר ויותר נבדל מהשאר. עם כל כך מפותח, כזה אגואיסטי, לא מסוגל לחיות יחד בלי תהליך חינוך מיוחד.
חינוך שבו נבין מאיפה נובעת השנאה ההדדית האיומה בתוך האומה, למה אנחנו דוחים זה את זה, מתעבים זה את זה, רומסים זה את זה. שנלמד כנגד זה לאיזו מדרגה אנחנו צריכים להגיע: לקיום חוק הערבות בינינו. לקבל הסבר איך מלכתחילה אנחנו נמצאים בניגוד זה לזה, כדי לפרוץ את גבולות הפירוד ולהתרומם מעליהם לחיים של חיבור.
квику займ на картузайм онлайн на 6 месяцевзайм 1000 рублей на яндекс деньги