"פעם, בערב שבת, אמר האר"י לתלמידיו: 'בואו נעלה לירושלים ונבנה את בית המקדש, כי רואה אני שהשעה הזאת היא סוף הגלות האמיתית'. ענה אחד התלמידים: 'איך נלך עכשיו לירושלים, אם יש יותר משלושים פרסאות עד אליה?' האחרים הוסיפו: 'אנחנו מוכנים ללכת, אבל תחילה נלך ונודיע על כך לנשים שלנו, כדי שלא ידאגו עבורנו'. אז צעק האר"י: 'מימי רבי שמעון בר-יוחאי (מחבר ספר הזוהר) ועד היום הזה, לא היה זמן יותר נכון לתיקון העולם מאשר עכשיו! ואנחנו פספסנו אותו!'" (מתוך הקדמה לספר "תולדות האר"י").
גם רבי עקיבא, שתלמודו עמד על העיקר הידוע שלו "ואהבת לרעך כמוך", הלך וצעק ממש עד רגע המפלה "בואו נעצור את החורבן!", אבל עשרים וארבעה אלף התלמידים שלו לא יכלו כבר להתגבר על האגו ביניהם ולהתחבר מעליו. למרות השבירה מרסקת הלב, מיד כשנחרב הבית, הפסיק רבי עקיבא לצעוק והתחיל לצחוק; "עכשיו אני יודע שלפנינו הגאולה השלמה ובית המקדש השלישי ייבנה".
כבר אלפי שנים מבטיחים לנו חכמי ישראל שאנחנו "על סף גאולה", בפתחו של תיקון האומה שיביא שלום לעולם, אם רק נתעורר ולא נדחה אותו יותר. גם הרב יהודה אשלג – בעל הסולם והרב קוק, שני המקובלים הגדולים של המאה העשרים, כתבו שהחזרה ארצה והקמת המדינה הם סימן שהגיע זמן הגאולה. אבל מאז עברו מעל שבעים שנה ואין זכר לגאולה. איפה אנחנו? אגואיסטים ומפורדים עד ייאוש שאדמתם ננגסת בכל פה. ואיפה העולם? נלחם ונלחם.
אם ענקי רוח כמו תלמידי האר"י ותלמידי רבי עקיבא לא יכלו להתמודד עם האגו שלהם ונפלו לשנאה ודחיינות עצלנית, ואם מנהיגי אומה אדירים כמו בן-גוריון ובגין לא יכלו להשלים ביניהם ובין פלגי העם, מי אנחנו שנקום ולא נדחה יותר את התיקון? אנחנו לא בדיוק תלמידי חכמים, לא ממש אידיאולוגים דגולים, ועם תוספת אגו שגדול עלינו בכמה מידות, אז מי אנחנו שנעורר את עצמנו לגאולה, לאהבת אחים בינינו שתגרוף את העולם לגמר תיקון?
יש לנו סיבה אחת טובה להאמין שדווקא אנחנו נעשה זאת, והיא נקראת "הכרת הרע". מורי הרב"ש, הרב ברוך שלום אשלג, הסביר שכמו שעצם קטן קשה לראות ועצם גדול קל לזהות, כך כשאנחנו הולכים בדרך שהיא קצת שקרית, אז קשה לראות את הסטייה, אבל כשהשקר גדול הוא זועק וגלוי, ולכן מעמיד אותנו על הנקודה שממנה נשקפת דרך האמת, ומתחילים ללכת בה.
היום השקר עצום, גלוי וידוע לעיניים רבות, מורגש בהמון לבבות. לכן עם ישראל מתעורר להכיר בשקר של החרבת המדינה הגשמית וחורבן האומה הרוחנית, נוטה יותר להכיר בעקרון האחדות כאמת שצוותה עליו ביום הקמתנו וזכותנו על הארץ כדי לממש אותה. גם העולם רואה איך עומדות מדינות ונלחמות בנשק למוות, שואל על מה ולמה? ולכן העולם מתקרב להבין כמה שקר יש בכוח ובשליטה, ואיזו אמת גדולה טמונה בחיבור הלבבות.
ידוע שהיהדות תמיד משכה אליה מצטרפים חדשים מבין אומות העולם, כמו רבי עקיבא ואונקלוס. גם היום, למרבה השמחה, חכמת הקבלה מושכת אליה אלפי תלמידים מרחבי העולם. ב"בני ברוך – קבלה לעם", המרכז שאני מלמד דרכו את חכמת הקבלה מדי יום, יש קבוצה מיוחדת של עשרות תלמידים מטורקיה.
אחד מהם שאל אותי היום: "איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו באמת לפני גמר תיקון העולם, כמה פסיעות לפני הישועה?". אם תלמיד מוסלמי מטורקיה שואל כך ברגש ודאגה, יש לנו סיבה כפולה להאמין שהגאולה דופקת בדלת.
✅ צפו חינם בסדרת קורסים מבית "קבלה לעם "