יום הניצחון ה-76 של הצבא האדום על גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה הוא ניצחון גדול. השלטון הנאצי פעל בשנאה גדולה כלפי כל העמים ובמיוחד נגד היהודים; רצה לשלוט בכולם בכוח האגרוף, בליווי גאווה רבה, והאנושות בכל זאת ניצחה את העלייה הכוחנית הזאת.
עם זאת, לא למדנו מההצלחה הזאת הרבה, לא עם ישראל ולא כלל העמים. גם היום קמות מפלגות נאציות בכל מקום, ואיכשהו אנחנו משלימים עם המצב, ולכן שוב האנטישמיות גואה, אומנם לא כמו שהייתה אז, אבל לפי מדדי השנאה ליהודים, אין שום בעיה להקים היום שלטון כמו שהיה בגרמניה ולהתחיל בשנית להגדיר יחס דומה כלפי היהודים. לאו דווקא כלפי עם ישראל במדינת ישראל, אלא כלפי היהודים בכל מקום בעולם.
ביום הניצחון הייתה הצלחה כבירה נגד השלטון הנאצי ההרסני, נגד מכונת המלחמה המשומנת שיצאה מגרמניה. אבל את האידיאולוגיה עצמה לא ניצחנו, היא חיה ונושכת. אז, ב-9 במאי 1945, העולם קיבל שיעור יפה, שאם קמים יחד עמים רבים ומתאחדים נגד עם אחד שפורץ את כל ההסכמות והמוסכמות, כמו העם הגרמני שפעל נגד שאר המדינות, אז מצליחים. אבל חוסר הטיפול בשורש הבעיה הוא בעוכרינו.
הרוסים הם עם שמסוגל באופיו להתחבר לעת צרה ולקום כאחד נגד השונא שלו. היטלר היה טיפש שניסה לצאת נגדם, ורבים אף יעצו לו שלא להתייצב נגד הרוסים, אבל הוא חשב שהוא מסוגל, שהוא היחיד בהיסטוריה שיוכל לנצח את הרוסים.
גם מיליון וחצי יהודים אזרחי רוסיה הצטרפו לשורות הצבא האדום, התגייסו למאבק ונלחמו נגד הנאצים במדי צבאות שונים. אלא שעם השנים הפכו הרוסים אנטישמים מובהקים. הם למדו מהגרמנים לשנוא, והשנאה המתגברת שהצטרפה לשלל תנאי החיים הקשים בברית המועצות, גיבשה ביהודים רצון עז לצאת ממנה. בפרט שנוסד בישראל מקום מפלט ליהודי כל העולם.
אני עצמי הייתי בין מסורבי העלייה, ואני זוכר היטב את הזמנים האלו. זה היה סוף שנות השישים, מתקופת מלחמת ששת הימים והלאה. כבר היה מורגש שלמדינה היהודית המתהווה יש יסוד מוצק. שהיא מסוגלת להתקיים, ושצריכים כאן חיילים ופועלים, כך שרבים מיהודי רוסיה גילו רצון להצטרף לרעיון ולעשייה. אך גם הקמת המדינה לא הועילה להסיר מאיתנו את השנאה שדבקה בנו, והיא המשיכה לרדוף אותנו.
יום הניצחון על גרמניה הנאצית הוא יום שראוי לתת בו כבוד לגיבורי המלחמה ההיא שעמדו יחד ולחמו באומץ לב. ויחד עם זאת לשאול, למה השנאה עדיין עומדת בכל מרירותה, ואיך מתחילים להמתיק אותה מכאן? ביום זה עלינו לזכור וללמוד שיש לנו, העם היהודי, תפקיד מיוחד בין העמים, והוא לנצח את היצר הרע שמפריד בין אדם לאדם, ועל ידי מאמץ לאיחוד הדדי בינינו, להביס את השנאה לתמיד. בזה נמלא את שליחותנו בעולם.