זה סיפור על נערה חולת סרטן שאיבדה את השיער בטיפולים כימותרפיים ולא הלכה לבית הספר מפחד שיצחקו עליה. לא עבר זמן רב ואל ביתה הגיעו שנים עשר חברים גלוחי ראש והחזירו אותה איתם יחד לבית הספר.
אנשים ששמעו על המעשה וכתבו לאותה נערה שהחברים שלה לא אמיתיים, שהם לא עשו זאת מכל הלב כי הם יודעים שהשיער שלהם ימהר לצמוח שוב, אז זו לא חכמה. אבל הנערה דחתה את כל המילים המקטינות וענתה שהיא לא רוצה לשמוע מה יש להם להגיד, בשבילה אלו הם החברים הכי טובים שיכולים להיות, עכשיו ולתמיד.
וזה נכון, אלו באמת החברים הכי טובים שאפשר למצוא. כאלו שמסוגלים להזדהות. אין כמו השתתפות בגורלו של הזולת, בצערו, ולא חשוב אם מגלחים עבורו את הראש, קונים לו פאה שלא ירגיש שונה מכולם, או פשוט מחבקים אותו אל הלב בחום. תחושת ההשתתפות וההזדהות היא החשובה.
החמלה, השתתפות בצער הזולת, היא הכוח שעליו בנויים הרבה מהיחסים האנושיים ובזכותו הם מחזיקים. בכוחה של ההזדהות להביא להחלטה מדויקת ונכונה איך לנהוג זה עם זה. הכוח הזה מסוגל להתפשט גם אל הסביבה. מעשה השתתפות כזה של חברים בחייה של נערה יכול לסחוף את כל בית הספר לגלח את ראשו, ואפילו להביא את כולם לחשוב שהמראה החיצוני הוא לא עד כדי כך חשוב. זה כוחה של הסולידריות.
המשמעות הרוחנית של החמלה, של ההשתתפות בצער הזולת, היא ממש לעבור לחיות בליבו, מתוך רצון להיכנס בו, להתקיים בו, להשתתף בבעיותיו, לספוג את סבלו. צורה כזו של חיים נמצאת במידה מסוימת אצל בעלי חיים.
בני אדם צריכים לפתח את חוש ההשתתפות ולהתחנך אליו, משום שהוא לא נמצא בנו באופן טבעי, להיפך, מילדות קיימת בנו תחושת נפרדות זה מזה, והיא הולכת וגדלה ככל שאנחנו מתבגרים ומסתגרים איש-איש בעולמו. את הרגש והמחשבה האנושיים יש לכוון בחכמה להחשיב יותר מכל את היחסים, להעריך ביותר את הקשר הפנימי חסר החומות.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים "מסע לעולם פנימי"