שנת הלימודים מתקרבת – והשנה בחר משרד החינוך את נושא ה"אחדות" כנושא מרכזי שבו יעסקו בבתי הספר ובגנים. "מדינת ישראל סובלת כרגע ממחלת הקיטוב", אומר שר החינוך נפתלי בנט, "והתרופה למחלה הזו היא אחדות ופיוס דרך החינוך".
תמונה: שאטרסטוק (למצולמים אין קשר לכתבה)
צודקים במשרד החינוך כי הפירוד הוא שורש הבעיה בחברה הישראלית. הוא מקרין לכל תחומי החיים ואף מתגבר משנה לשנה. אבל בינתיים יש דבר טוב בהצהרה הזאת: הבעיה המרכזית מונחת על השולחן וקיימת הבנה ברורה שהיא לא תיפטר מעצמה.
טרם עיינתי בתוכניות הלימוד שמשרד החינוך מתעתד להנחיל בבתי הספר במהלך השנה הקרובה, אולם קשה לי להאמין שהן מכוונות לאחדות בין בני אדם המתבססת על חוקי הטבע. יתרה מזאת, קשה לי להאמין שמשרד החינוך הכין תוכנית ודרך שיטתית להגיע לאחדות שכזו.
חומרי הלימוד בבתי הספר צריכים לכוון להכרת האחדות בין חלקי הטבע. הכרת האיזון, המיזוג וההתקשרות הטבעית שקיימת בעולמות הדומם, הצומח, החי – וכהמשך ישיר לכך, גם את החיבור בין בני האדם כחלק אינטגרלי ממערכת הטבע.
הפיזיקה למשל צריכה ללמד אותנו על ההדדיות בין הגלים והחלקיקים שמתקשרים ויוצרים את האטומים השונים שמרכיבים את המציאות סביבנו. הכימיה תלמד אותנו כיצד יסודות כימיים מגוונים מתמזגים ליצירת חומרים רבים. הביולוגיה תראה בין היתר איך מתרחש שיתוף, חילוף חומרים והעברת מידע בין תאים רקמות ואיברים שמתחברים לבניית אורגניזמים חיים.
בכל רמה הטבע מתבסס על תכונות שונות ומנוגדות המתקשרות נכון כדי ליצור איזון, ולאפשר צורת חיים מתקדמת יותר. פלוס ומינוס, חום וקור, התכווצות והתרחבות, גאות ושפל, זכר ונקבה, נשיפה ושאיפה ועוד – החיים נשענים על קשרים בין ניגודים. הקיטוב והאחדות הם דרך הטבע.
גם בדומם, בצומח ובחי ניתן לראות כיצד מנגנוני קשר מתפתחים דווקא על פני פירוד ושוני. לעומת זאת, ברמה האנושית הקשר נבנה באופן מודע. אם למשל אלקטרונים, עצים ונמלים מתקשרים בלי מודעות מפותחת, הרי בנו, בני האדם, המודעות לקשר בינינו מתפתחת בשני שלבים: קודם מתפתחת מודעות גבוהה ל"אגואיזם" הטבעי שמפריד בינינו, ובשלב הבא מתפתחת מודעת לכוח החיבור הטבעי שקושר בינינו מעל האגו והשוני.
זאת האחדות שצריכה לככב ב"שנת האחדות" הקרובה. לאחדות כזו צריך לחנך – לאחדות המבוססת על חוקי הטבע האיתנים ולא על אתיקה ומוסר רפה.
החינוך הוא רק אמצעי. המטרה היא להכשיר את השכל ואת הרגש של האדם לקלוט את מנגנון החיבור בטבע ולהתחקות אחריו באופן מודע. חינוך שכזה יכשיר אותנו לחוות איכות חיים חדשה. לא מן הסתם בשני העשורים האחרונים מתפרסמים שלל מחקרים מדעיים בדיסציפלינות שונות אשר מגלים שאדם הבונה קשר חיובי עם סביבתו, נעשה בריא יותר, חכם יותר, יצירתי יותר, יעיל יותר, מאושר יותר.
איך מכשירים את הרגש והשכל לחיבור הטבעי בין בני האדם? בדיוק כמו רכישת כל מקצוע אחר: תיאוריה ותרגול. השלב התיאורטי הוא עיצוב מחדש של תכני הלימוד סביב מנגנון החיבור שבטבע, כשם שהדגמתי בקיצור נמרץ, והשלב המעשי הוא דיונים בקבוצות קטנות, מעגלי שיח ומשחקי גיבוש שמטרתם לעורר, לאמן ולהגביר את הרגשת החיבור בין בני האדם מעל השוני הטבעי.
האם לזה כיוונו הוגי "שנת האחדות" מטעם משרד החינוך? האם לזה הם מייחלים?
אם כן, אז ברור להם כשמש באור הצוהריים שחינוך לאחדות חייב לכלול את החברה כולה: ילדים, נוער ומבוגרים כאחד. יתרה מכך, נבחרי הציבור חייבים להיות החלוצים שמתחנכים לאחדות ונותנים דוגמה חיובית לחברה כולה. אז תהיה זו "שנת אחדות" של ממש.