בזמן שבישראל אנחנו חוגגים בשמחה רבה את חול המועד בחיק המשפחות, מנצלים את השמש האביבית לנפוש ולטייל, כמעט ללא הגבלות, ברחבי העולם אזורים רבים ממשיכים להתמודד עם מכת הקורונה. בגרמניה ובצרפת הגל השלישי מחמיר, בבריטניה ובספרד התחלואה מטפסת מחדש, ובברזיל מתים אלפים מדי יום.
אפשר לעבור מדינה-מדינה ולראות איך היא עדיין סובלת מהמגפה העגומה.
למה ישראל תחילה? כי אנחנו מדינה קטנה וחכמה, מדינה שאפשר לקבל בה החלטות חפוזות ויעילות ולהוריד הנחיות לשטח מהיום למחר. ישראל לא ביקשה נדבה מאף אומה, אלא פשוט הושיטה יד לכיס, קנתה חיסונים והתחילה להזריק לכל אזרח ואזרח. אופייה של המדינה הפעלתנית היה מאפשר לה להאיץ את הקצב ולחסן עוד קודם והרבה יותר, אלא שהפחדים, חוסר הוודאות וחדשות הכזב שהתעוררו לגבי הנגיף המשתולל תרמו להאטה.
למרות הכול, ישראל היא דוגמה טובה להתמודדות עם הקורונה. מעצמה טכנולוגית ורפואית. סיפור הצלחה. אפשר לפרגן למפלגת מפא"י ההיסטורית שהורישה לישראל מערכת בריאות ציבורית שתפקדה נפלא בימי מגפה. אם להרחיק על ציר הזמן, אז יש מקום גם להודות על המודל המהפכני של רוסיה הקומוניסטית, האידיאל השיתופי שהפועלים שאפו אליו, וברוח זו הקימו את "הסתדרות העובדים העבריים בארץ ישראל". אומנם גם ברוסיה וגם בישראל העסק דעך, עם זאת החוזקות הללו משחקות לטובתנו עד היום.
גרעין נוסף שטמון בעם שלנו הוא התלות ההדדית. איש במדינה לא יכול להיות מנותק לגמרי מהאחרים, אלא יש לנו הווי משותף. סבלנו יחד בשואה, נרדפנו לאורך דורות, לכל אחד סיפור ההגירה שלו, הרגע החלוצי שלו, והכול מתקבץ יחד לתמיכה הדדית. מעין הזדהות שהמצב שעובר עליי יעבור גם על האחרים, ולהיפך.
יסוד הערבות ההדדית הזה ידרבן אותנו להתפתח עוד יותר ולהיות מדינה מתקדמת בתחומים רבים. אבל הצפי הוא שהעולם עוד יעליל נגדנו שאנחנו מפיצי הקורונה, יפיץ על היהודים סיפורים על כך שדאגנו לעצמנו מבלי להתחשב בעולם. יהיה צדק עקרוני בטענתם. בהיבט גלובלי, תפקידה של מדינת ישראל כלפי העולם חשוב ומורכב.
לא רק ברפואה ובטכנולוגיה עלינו להיות בקו הראשון, אלא עלינו להתייצב גם בחזית הרוחנית. להפגין אחדות ולכידות חברתית כערך עליון. על השורש הזה נוסדנו כעם עוד מימי אברהם. לכן תחילה עלינו להתאחד בינינו, ובמקביל למצוא דרכים יצירתיות להנגיש לעולם את השיטה לאחדות חברתית.
לא פשוט להקרין אחדות לעולם, לא במצבנו המורכב ולא במצבו הנוכחי של העולם. האנושות כולה ואנחנו בראשה שקועים עמוק בבוץ האגואיזם. אם לא נפעל בכוחות מלוכדים כדי לצאת ממנו, נשקע עמוק יותר, מה שיפיץ עוד מחלות ומגפות בנוסף למוטציות הקיימות.
דווקא הימים בהם זכינו להפוגה לאומית מעול הקורונה, הם הזדמנות לערוך חשבון נפש ולשאול – בין טיול בשמורת הטבע לארוחה טובה – איך נגביר את האחדות בינינו, איך נפגין דוגמאות חיוביות לזולת, איך נוותר, נפרגן זה לזה, נתעלה ונתחבר יפה. כדאי להשתדל אפילו שמדובר בפעולה מלאכותית דביקה בהתחלה, כי בהמשך הרגל נעשה טבע שני, ואין זמן מושלם יותר להתחיל זאת מחג הפסח, "זמן חירותנו".
☑️ לתכנים נוספים
☑️ התוכן מבוסס על שיחות של הרב ד"ר מיכאל לייטמן.