כמעיין המתגבר

טיולי בית ספר הם דבר שבשגרה, אבל מעיין יוחנן מקיבוץ גבת, נער בן 12 שסובל ממחלה גנטית נדירה שמגבילה את גופו, לא יכול היה לצאת אליהם, עד שחברים וחברות מבית הספר, בעזרת מתנדבים, ארגנו לו טיול עם כיסא גלגלים מיוחד שפותח בארץ.

החוויה של הטיול הייתה מורכבת. הביך אותו שסוחבים אותו, במיוחד כשעברו בשטח ילדים שהוא לא מכיר ונעצו בו עיניים, אז הוא רצה לקום ופשוט ללכת משם. אחרי הטיול כולם הרגישו עד כמה החברוּת בין מעיין לבין החברים שסחבו את הכיסא העמיקה, וזה היה שווה הכול.

תמיכה, השתתפות והזדהות הן יכולות שבני אדם מסוגלים לתת ולקבל אחד מהשני. הזדהות היא היכולת להבין את הסבל והמוגבלות של הזולת, בלי להניח שזה פגם אישי שלו, אלא מתוך רצון להיות יחד. השתתפות היא חלוקה במוגבלויות באופן שווה, חצי-חצי.

אתם חושבים שאי-אפשר לחלוק במוגבלות? דווקא אפשר. אדם יכול לקחת חצי מהמוגבלות של חברו, בכך שהוא מוסיף לו מהכוחות שלו, וכך שניהם מקבלים מזה תמיכה גדולה.

לכן מי שמוגבל ונותן לאדם אחר הזדמנות לעזור לו, תורם ומוסיף הרבה לאדם הלא-מוגבל. וזה העיקר. כי נראה לנו לפעמים שהחזק נותן לחלש, או הבריא למוגבל, אבל אנחנו לא מבינים עד כמה החלש מאפשר לחזק לתת לו מהכוח שלו; הוא פותח לו הזדמנות להתחבר, הזדמנות לצאת מהעצמי הצר שלו ולפעול יחד, להשלים את עצמו באחר.

הזדמנות להרגיש שותפים ולחלוק את הכוח שניתן לאנשים מוגבלים היא יכולת שחסרה באנשים שאין להם מוגבלות. היחס הנכון לאנשים עם מוגבלות צריך להיות כמו להזדמנות יפה שהחברה קיבלה מלמעלה, לפעול בדומה לכוחות הטבע המתייחסים בשווה לכל נברא, כך אף אחד לא ירגיש מוגבל פיזית או רגשית, אלא כולנו נרגיש שווים בין שווים עד שהמוגבלות פשוט תיעלם. הרי כאשר מרגישים באמת שווים, אין הרגשת מוגבלות. אפילו כאשר סוחבים נער על כיסא גלגלים, בגלל שכל אחד תורם את חלקו בעסק אז כולם שותפים שווים למסע, ואין צד מוגבל וצד חזק.

הרגשת שוויון כזו דורשת חינוך, אימון ודוגמה, כי מדובר כאן על רגש שקשה לנו לתאר מתוך נקודת המבט של החברה התחרותית והאנוכית של היום. אבל אם נשאף לחלק בינינו את כל הדברים, גם הטובים וגם הרעים, ייעלמו פרמטרים של קטנים וגדולים, חזקים וחלשים, בריאים וחולים. כולנו נהיה שותפים שווים.

✅ רוצים להעמיק? צפו חינם בסדרת הסרטונים על מסע לעולם הפנימי >>