מות הלוחם בראל שמואלי ז"ל שנורה בידי מחבלים בגבול עזה מעורר צער גדול. בזווית רחבה יותר מאובדן מיותר ונורא של חייל שנפל על הגנת המולדת, המקרה מציג מגמה שמשתלטת עלינו, והיא אובדן אהבת המולדת. אבד לנו היחס שלנו לעצמנו כעם המכיר שזאת אדמתו היחידה ואין לו אחרת.
כשחיילים כבולים ואסור להם לעשות כלום נגד מתפרעים בגבול, זה מעיד על כך שאנחנו לא מתנהגים כמו עם חופשי בארצו – עם שזו האדמה שלו, שהוא בעל הבית כאן ואף אחד לא יכול לבוא אליו ולהגיד מילה להיפך, אנחנו בעצמנו נותנים למי שרוצה למחוק אותנו דריסת רגל בתוך הבית שלנו. רק אנחנו אשמים בזה.
החלטות ביחס לצבא וביטחון, לכל מה שאידיאולוגי ועקרוני במדינה, צריכות לנבוע מידיעה ברורה מעל לכל ספק שהערך העליון שלנו הוא קיום המדינה, והוא הרבה מעל כל ערך מזדמן. שלשום תמכנו בטראמפ שעשה רבות למען ארצנו, ואתמול כבר תמכנו בהחלפתו. אנחנו מוכרים בקלות את מי שמתייחסים אלינו בטוב, מזלזלים במי שמכבד את קיומנו שגם כך מונח על כף המאזניים.
חסרה לנו גאווה במה שאנחנו. חסרה לנו צדקת הדרך. בעיקר חסרה מטרה ברורה לפנינו, והסכמה לאומית ליישם אותה. כל זה לא קיים בחינוך שלנו. החינוך שלנו מתרכז באיך לרומם את אמריקה ולחמול על העולם הערבי, איך להטיח ביקורת ואז להתכונן לברוח מכאן עם ארנק מלא. אנחנו מוכרים את הקרקע מתחת לרגלינו.
אסור לנו שמפלגה או מטרה פרטית תהיה חשובה יותר מהמטרה הכללית של העם. זה סותר לגמרי את היסוד שלנו. יסוד ישראל הוא חוק התורה: "על כל פשעים תכסה אהבה". האהבה צריכה לכסות את כולנו, שמיכה עממית אחת של ערבות הדדית מהודקת. זה החוק היחיד לפיו עלינו לבנות את העם, ליישב בו את המדינה, להתחנך עליו. ואם אנחנו נכנסים לחשבונות מה כדאי לי ומה לא בצורה פרטית, אז לא נתקיים הרבה זמן. לישראל אין זכות קיום אם היא לא מממשת את עצמה כאומה שחיה על פי אותו חוק עליון.
ודאי שעלינו להכיל נטייה לשמאל או לימין, אך בכיוון ההתפתחות הכללי שלנו חייב לשלוט קו אמצעי, דרך שמאחדת את כל העם מעל הדעות השונות. בתנאי אחד: לא במחיר של לאבד את המקום שלנו. זאת האדמה והמדינה היחידה ואין לנו בית זולתה, אין לנו ארץ אחרת, אין לנו אף מקום אחר בעולם. לכן אנחנו צריכים להילחם ולשמור על הבית שלנו קודם כול לפני הכול.
לעם ישראל יש מטרות גבוהות יותר מסתם לשרוד על אדמתו. יש לו תפקיד היסטורי כלפי העולם, תכלית לשמה הוקם – לקיים בין חבריו את הכלל הרוחני של אהבה מעל לכל הפשעים, חיבור מעל לכל הניגודים. אנחנו בשעת סכנה היום, לכן עלינו להזדרז לייצב את הלאומיות שלנו כאן, לשמור על הבית הלאומי, וכל מה שסותר זאת אין לו מקום.
כשנעמוד עם שתי רגליים יציבות על אדמת ישראל, בקומה זקופה נוכל להתחיל לממש את תפקידנו הרוחני: להיות מעצמה של אחדות ואהבת הזולת הנשפכת ומרווה את כל אומות העולם.