פעם הייתה סתימה קשה בביוב בירושלים והשפכים פרצו והציפו את הרחוב. מיד הוזעק למקום מנקה ביוב מקצועי שבלי היסוס צלל אל תוך הבור. כשסיים בהצלחה הוא טיפס מן הבור מדיף ריחות מצחינים ואמר בחיוך זורח: "מי עוד יכול לעשות את זה כמוני?!".
בעל הסולם, מחבר "פירוש הסולם לספר הזוהר", היה מספר על המקרה הזה כדי להמחיש כמה גאה כל אדם בייחודיות שלו, אפילו אם בעיני העולם המידה הייחודית שלו לא זוכה לכבוד גדול.
תחושת הייחודיות שיש בכל אחד מאיתנו נובעת מהמקום הכי גבוה במציאות, מהשורש שלנו, מהכוח העליון שהוא יחיד ומיוחד. מאחר ויצאנו מכוח זה, צרובה בנו התחושה הזאת וכל אדם ואדם חושב שאין כמוהו בעולם, אפילו אם יהיה השפל או הפחות מכולם.
תכונת הייחודיות היא מידה טובה לאין ערוך. האדם מרגיש שהוא עומד באמצע העולם ומוטלת עליו משימה שאף אחד לא מסוגל לבצעה כמותו, כמו שכתוב, "כל אחד ואחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם" (סנהדרין ד, ה).
בימינו התכונה היפה הזו נחטפה ומשמשת בת-ערובה לאגו האנושי, ומתוך שהיא סגורה בו מכל צדדיה היא נשלחת על ידו לזרוע הרס וחורבן בעולם. לכן כל תיקון העולם תלוי במבצע לחילוץ תכונת הייחודיות מציפורני האגו, כדי שתוכל לשמש דווקא לבניין העולם.
טוב המצב שכל הביוב האנושי עולה היום על גדותיו ומתפרץ באמצע הרחוב, קבל עם ועולם. עכשיו כשהצחנה שלו גלויה, היא תחייב אותנו לטפל בעצמנו, כולנו יחד וכל אחד כפרט. לייסד חברה שהפרטים בה לא יהססו לצלול פנימה לנקות מעצמם את האגו. יתרה מזו ניתן הרבה כבוד למי שיעשה זאת ויתחיל להשתמש בייחודיות שלו לטובת האומה או לטובת העולם, בעצם לטובת הכוח העליון המשותף לכולנו.