מילים חזקות, מהודקות ומדויקות יש במגילת העצמאות: מדינת ישראל "תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל". ספק אם כותבי המגילה עצמם הבינו את המילים לעומקן, למרות שהם למדו ב"חדר" והיו די בקיאים במקורות האומה. עצם העניין שהיום המילים האלו משמשות לדקירה וללשון רעה, נוטפת איבה ומכאיבה, מעיד על כך שלא על חזון הנביאים הושתתה המדינה.
אם חוזרים לחזון הנביאים, נקודת ההכרזה על האומה הישראלית התרחשה במעמד הר סיני עם הנביא הגדול של העם, משה רבנו. יחד עם ההכרזה, הוגדר התנאי לקיומה של האומה. נשאלנו שם, רצונכם להיות לעם? אם כן, תבטיחו שתהיו "כאיש אחד בלב אחד". רק אז תקבלו את התורה, שבכוחה לאחד את הלבבות מעל ליצר הרע ולשונו המפלגת.
אחרי שנשבענו לעשות זאת ולחתור לערבות, קיבלנו את התורה, הלכנו ארבעים שנות מדבר והיתקנו לאורה. הכנו את עצמנו לאיחוד הגדול שאיתו נכבוש את הארץ, את הרצון, את יצר הרע. כך האומה המתיישבת בישראל תתאים לאדמתה כמו כפפה ליד, תתקיים לפי חוקי המקום, הכללים הרוחניים שהגדול בהם הוא "ואהבת לרעך כמוך" והשאר פרטים שלו.
אהבת אחים היא מהות ישראל, והיא אשרת הכניסה לשטחה של הארץ המובטחת. אומנם בשונה מתקופת המדבר, שאז נעשינו לעם ורק לאחר מכן קיבלנו את האדמה לרשותנו לממש עליה את איחודנו השלם, הפעם בכניסתנו לארץ, אחרי אלפיים שנות גלות, קיבלנו אותה בטרם הפכנו לעם הרוחני שצווינו להיות: עם שאחדותו היא האור המובטח לגויים, חברת מופת שתהא דוגמה לעולם.
אלא שכמו שכתב הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, לא לגמרי קיבלנו אותה, אלא רק כאשרה זמנית, כהזדמנות: "הקב"ה הוציא ארצנו הקדושה מרשות הנוכרים והחזירה לנו. ובכל זאת, עדיין לא קיבלנו הארץ לרשותנו, מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה. באופן שנתן, ואנחנו עוד לא קיבלנו. ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש. וכל עוד שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות, ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ותרבות ישראל, הרי גם הגופות שבויים תחת הכוחות הנוכרים. ומבחינה זו, נמצאת עוד הארץ בידי הנוכרים" ("מאמר לסיום הזוהר").
מהכרזת המדינה ועד היום תרבות ישראל לא קיימת בינינו, הוראת אהבת האחים שהיא תנאי קיומנו לא מתקיימת בנו. ובחופשיות שאנחנו נותנים ליצר הרע להשתולל בתוכנו וללשון הרעה להפריד בינינו, אנחנו גוזרים עתיד נורא על ארצנו ועל ילדינו.
לשון רעה עמדה בבסיס חורבן בית ראשון, כמו שאמר רבי אלעזר "אלו בני אדם שאוכלים ושותים זה עם זה ודוקרים זה את זה בחרבות שבלשונם" (בבלי יומא ט'). לשון רעה גרמה גם למופע חורבן השנאה של בית שני. היא הייתה בינינו כמקדם לרדיפות ולגירוש ספרד, כהקדמה לפרעות הרבות, לשואה. לא היה מעולם אסון לישראל, שלא הלשון הרעה ופירוד הלבבות הביאו עלינו.
הלוואי נתעורר לכבוד חגי תשרי לעשות חשבון, אם לא למעננו אז למען הדור הבא, ונתחיל לחיות הלכה למעשה לאור חזונם של נביאי ישראל. לא צריך הרבה כדי להפוך את התמונה המכוערת שבה אנחנו שקועים ערב ראש השנה לתמונה שכל העולם מצטופף להביט בה, להתפעל, לשאוב ממנה חום ונחמה ולקחת ממנה השראה. קצת פתיחת הלבבות עם ביטוי של געגועים להתאחדות, מתוך רצון להכניס בינינו את הכוח העליון שכולו אחדות. דברים שאין לשער יקרו.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"