שנים רבות של מבחני בגרות מתישים באות לסיומן ברפורמה חדשה שתיכנס לתוקף בשנת הלימודים הבאה: הבחינות בארבע מקצועות הרוח: היסטוריה, ספרות, תנ"ך ואזרחות יוחלפו בכתיבת עבודה מסכמת בקבוצות. בשאר המקצועות הנוהג לא ישתנה.
גרוע יותר ממה שקורה היום במערכת החינוך לא יהיה. נראה שהאנושות איבדה את דרכה; כבר לא יודעת מה נחשב רוח ובאיזו צורה למלא במשמעות את הדור הצעיר. כתוצאה מכך נגררות רפורמות אחרי כל משב קל, מסתמכות על מה שבא לפי רגע.
מי מהדור הצעיר עוד מרגיש צורך ללמוד את מקצועות הרוח? אם נערים רוצים להתמקצע כאנשי הייטק, הם פשוט לא צריכים את מדעי הרוח. אם היסטוריה וספרות, תנ"ך ואזרחות, מותאמים למבנה הפנימי של נער או נערה, תפורים למידות נשמתם, אז כן, הם יהיו מעוניינים ויימשכו ללמוד אותם. אבל ככה סתם? למי זה אכפת.
ואם היינו מתחפרים עמוק בספק, אז האם היסטוריה, ספרות, תנ"ך ואזרחות, הם מקצועות הכרחיים לחיים? כאזרחים ישראלים, ודאי שכן. אבל עבור הדור הצעיר, רובם יגידו שלא.
ואם בכל זאת להעלות חשיבות למקצועות הללו, אז יש דרך להעביר לצעירים את מקצועות הרוח בצורה שתעניין ותמשוך אותם. היכולת לעניין היא עצם כל העניין. לשם כך הלימוד צריך להיות מותאם יותר לתפיסת האדם, לצורת הספיגה שלו.
לא ננחיל לדור הצעיר עושר מחשבה, רוח של אהבת מולדת ואדם, רגש חם של חיבור לעם ודאגה לעולם, באמצעות שינון לקוני ומבחנים, גם לא על ידי עבודות משמימות. הדור החדש מותאם לסרטים.
אפשר ליצור סרטים מרתקים, למשל, על ההיסטוריה של עם ישראל והעולם. לראות אותו פרקים-פרקים, מצחיקים, מרגשים, משאירים חותם. אחרי כל צפייה בפרק לבקש מהתלמידים לסכם בקצרה מה ראו. לא להושיב אותם שעות ללעוס את העיפרון ולבהות בחלון. עשר דקות, לא יותר – ספרו מה ראיתם, וצאו לחצר. בצורה כזאת צריכים להעביר את הדברים, פשוטים, נעימים, כמה שאפשר יותר נוגעים ללב, קרובים לאדם.
צריכים להשקיע הרבה כוחות יצירתיים ומחשבה בהכנת חומרי לימוד מתאימים לדור העתיד. ההשקעה הזאת כדאית לנו מאוד. דרך הגשה ותכנים נכונים הם יגדלו להיות בני אדם שיודעים לדאוג זה לזה, להיות חברים טובים. הם יבינו את מפת המציאות, יוכלו לקשור אותה בעבר, לפתח בתוכה את עצמם, ולגרוף את החברה שלנו לבגרות ולעתיד מבטיח יותר.