בזמן שבטורקיה שוקטת האדמה ולאט לאט מתגלים ממדי החורבן שהשאירה, בישראל מתגברת הרעדה החברתית לזעזוע שמאיים למוטט את בניין הארץ; הבניין ששקדו עליו הדורות הראשונים בעמל והקרבה.
ההקרבה הנדרשת מאיתנו היום גדולה אפילו יותר, ומטרתה אינה תחזוקה חומרית אלא תקומה חברתית-רוחנית.
החלוצים התמקדו בבנייה מאפס של בית ליהודים בארץ ישראל. הם נדרשו להפוך שממה וביצות למקום שאפשר לחיות בו, לגדל ילדים, להגן עליהם. כך שזמן לעסוק בבניית קשרים בין דיירי הבית, בכינון יחסים בריאים בחברה העברית – להם לא היה.
ולנו אין פריבילגיה שלא לעשות זאת. הזמן דוחק בנו מאוד להשלים את החסך המצטבר, את ההזנחה הרבה שהביאה אותנו למקום שעליו אנחנו מועדים היום ברעדה המתגברת. כינון יחסי קרבה באומה הוא לא עניין צדדי אלא עיקר העיקרים. אנחנו רואים שגם הקניינים הגשמיים שקנו לנו הראשונים הולכים ונלקחים מאיתנו באין להם יסוד רוחני.
לכן אנחנו צריכים להניח את נשק האגו בצד. אין לנו ברירה. זאת ההקרבה הנדרשת מאיתנו. מצד אחד זו הקרבה שאין קשה ממנה, מצד שני אם לא נעשה זאת גם לא תהיה לנו אדמה שנוכל לשבות עליה ולהפגין. ישראל תיכבש מידינו ושוב נישלח לגלות, לרדיפות, לאסונות.
ככל שאנחנו צועקים יותר "אני צודק!", ככה אנחנו מתחפרים יותר ומאבדים אחיזה, בזמן שבכלל אין כאן צודק ולא צודק. הצדק היהודי הוא אחד: אחדות. "ואהבת לרעך כמוך". לכן גם אין צד אחד שיש לו זכות לנכס לעצמו את דגל ההולך לפני המחנה, זה שמחליט וקובע עבור כולם כי רק הוא מבין מה טוב לעם.
ישראל נמצאת במלחמה בלתי פוסקת בין אנשים שכל רצונם הוא שליטה. הם מגייסים הוכחות מתחום המדע, הפילוסופיה והפסיכולוגיה כדי לסחוף את כולם ולבסס את שליטתם; מלהטטים במילים כמו "דמוקרטיה". מילים שהאנושות כבר מזמן הבינה שהן מכבסה לתאוות כסף, כבוד ושלטון.
אבל אנחנו כבר יודעים, בחיים לא קובעות מילים גדולות, אלא לאן הן לוקחות אותנו. תראו איפה אנחנו נמצאים. אנחנו חייבים להפסיק לצעוק מילים גבוהות ומרחיקות ולהתחיל לדבר בפשטות על חיבור ואהבה. אלה ערכים רציניים הדורשים את כל תעצומות הנפש וההתגברות של החברה. כל סיסמה אחרת מחלישה ומכשילה אותנו מאוד. מוליכה אותנו אל פי תהום.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"