אם יש דבר אחד שיכול להצליח לחדור את כיפת הברזל שלנו זה מטח רקטות מהצד הפרוגרסיבי של הדמוקרטים.
ביום שלישי השבוע, בזמן ישיבה על התקציב בבית הנבחרים האמריקאי, הודיעה קבוצת מחוקקים מהאגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית על החלטתה להתנגד לסיוע כספי לישראל על סך מיליארד דולר שנועדו לחיזוק מערכת כיפת ברזל. אומנם כבר מחר ידונו מחדש בתקציב שהנשיא ביידן הבטיח לנו והמימון צפוי להתקבל אחרי העיכוב, אבל נראה שהכסף כאן אינו הבעיה המרכזית, אלא יש כאן בעיה עמוקה יותר.
הבעיה היא ערעור זכות קיומה של מדינת ישראל באמצעות מיתוג שלילי שלה ברחבי העולם, הכולל הכפשות וגינויים, חרמות והטלת סנקציות במגוון ממדים וזירות פעולה במקביל. למפלגה הדמוקרטית אידיאולוגיה פשוטה: לראות פלסטינים על אדמת ישראל "מהירדן ועד הים". ואיפה יתיישבו היהודים? מצידם, שיטבעו בים.
אפשר להאשים בבעיה את הממשלה הקודמת שהובילה לכך, או להאשים את החבורה הפרוגרסיבית הקולנית שעושה הרבה רעש וצלצולים ולהגיד שהכול בסוף יסתדר, אבל שורש הבעיה גדול ועמוק יותר, והוא מתחיל בכלל בנו היהודים.
היהודים הם עַם קשה-תפיסה. עם בלי ראש. עם שלא מבין איך עליו להתקיים ומי מנהל אותו. היהודים – כן, אנחנו – רוקדים לפי החליל של היצר הרע, של האגו שגובר בנו בכל רגע. במה הריקוד הזה מתבטא? בזה שכל אחד מתבצר בעיקשות בעמדתו ויורה בשני, כמו שכתוב בתורה שאלוהים אמר למשה: "ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא" (שמות לב, ט).
האגו העקשן מעוור אותנו ולכן אין כל פלא שלפעמים חלקנו מתחילים להתבלבל ולאהוב את השונאים שלנו, לזלזל ולהתרחק מהידידים שלנו, אלה שבאים לקראתנו ולטובתנו. האגו מהתל בנו ומוליך אותנו שולל בעליות ומורדות. אין בעיה עם תוכנת האגו שאלוהים הטביע בנו, הבעיה היא בחוסר הטיפול בו. כל עוד אנחנו זורמים עם האגו בלי כל התנגדות, בלי כל ביקורת עצמית או לפחות בהכרה במצבנו הרע, אז אנחנו אשמים בתוצאות – הפעם זה חוסר סיוע כלכלי.
הכאב הוא שגם אחרי היסטוריה ארוכה של עוינות לישראל רובנו עדיין לא מזהים את המתרחש מאחורי הקלעים. אנחנו מתכסחים בינינו כאן על ימין ועל שמאל, ולא קולטים את התוצאות ההרסניות. כי מי יודע מה מבשלים לנו ברגעים אלה במטבח של הממשל האמריקאי? מי יודע אילו מטעמים אנטישמיים מכינים לנו באו"ם ובאונסק"ו? מי יכול לנחש באיזו חריפות מתבלים לנו את המנה הבאה שתצא מהוועידות הבינלאומיות?
ישראל לא רק מאבדת את התמיכה מארה"ב, אלא מכל העולם! היום עלינו לעבוד שעות נוספות, לפעול באופן אקטיבי ומלאכותי כדי לגייס תמיכה ממדינות רבות. אם לא האמריקאים שעוד איכשהו בעדנו, מדינות רבות מזמן היו מצביעות נגדנו.
ועוד דבר, אם יהודים אמריקאים מתנגדים בעצמם לעצם קיומה של מדינת ישראל, וחלקם אף פועלים נגד עם ישראל, אז מה הפלא שהאחרים מתייחסים אלינו כך? אם נתחיל להתחבר בינינו, מעל האגו שגורם לפילוג, כבר נצעד בדרך נכונה לקראת התיקון, במגמה להיות אור לגויים, אומה שמקרינה דוגמה לאחדות חברתית-רוחנית.
ישראל עשירה ולא באמת זקוקה לנדבות. היא מבזבזת המון, כך שאם תרצה, היא יכולה לארגן תקציב ראוי לצרכים הביטחוניים שלה. ישראל סובלת בעיקר מיחס שלילי, קר, אנטישמי. לכן אם נלכד את הלבבות בין היהודים בישראל ליהודי התפוצות, אז הכוח החיובי יכפיל עצמו פי אלף מונים. כי די בבניית קשרים טובים ונכונים בין היהודים, קשרים שזורמים בהם יחסים של חיבור ואהבה, כדי להקרין לעולם כולו מהכוח הפנימי האמיתי של עם ישראל.
"מאור ושמש" כותב כי "עיקר המגן בפני הפורענות הוא האהבה והאחדות". הערכים החיוביים האלה הם "כיפת הברזל" שלנו. בכוח החיבור בינינו שוכן הכוח העליון, כוח הטבע הכללי, כוח האהבה. נתחבר בינינו, והעולם יחייך אלינו.