כשאילן רמון, האסטרונאוט הישראלי שנספה במעבורת החלל בשנת 2003, היה טייס צעיר בן 23 הוא שלח לפרופסור ישעיהו ליבוביץ' מכתב ובו שאלות על תכלית האדם ומשמעות החיים.
"מתחבט אני כבר זמן רב בשאלות רבות ומשונות שניתן אולי להכלילן תחת הכותרת: מהי תכליתו של האדם בעולם הזה שבו אנו חיים?", כתב בעט כחול על נייר מכתבים צהוב; "וככל שנשאלות יותר שאלות, כן מתרבות הסתירות וחוסר הבהירות. כיצד אתה רואה את העולם בו אנו חיים? כיצד אתה מסביר את מהות החיים? כיצד אתה רואה את תכליתו ומטרתו של האדם בחייו? ומהי הדרך של האדם להשגת תכלית זו?".
בימינו, כשיותר אנשים – ילדים, צעירים ומבוגרים – שואלים שאלות משמעותיות דומות, ראוי להרחיב ולהעמיק בנושא. הגענו לזמן כזה שבעיני רבבות, העולם נראה שבור, לא שלם, ומתעוררות בהם תהיות על תכלית האדם ועל מטרתו בחיים. לא לחינם באות השאלות האלו ודופקות על הלב, לאנושות יש תכלית גבוהה ומטרה נעלה והשאלות האלה הן המצפן שמוביל את האדם אל יעדו בעולם. אבל לפני הסוף, נתחיל מההתחלה.
על פי חכמת הקבלה, הסיפור שלנו מתחיל ב"נשמת אדם הראשון" – רצון גדול אחד, שכל חלקיו מחוברים זה לזה בכוונה הדדית על מנת להשפיע זה לזה. בחיבור בין כל חלקי המערכת המאוחדים מתגלה האור האחד – הבורא, הכוח העליון של הטבע.
הדוגמה המוצלחת ביותר בעולם שלנו למערכת דומה היא גוף האדם. כמו נשמת אדם הראשון, גם גוף האדם מורכב מחלקים רבים, תאים ואיברים, שמחוברים כולם יחד ועובדים לפי החשבון של טובת הגוף הכללי. גם בגוף האדם החיבור בין כל חלקיו יוצר שלמות מופלאה שלא מצויה בכל חלק בנפרד. במילים אחרות, נשמת אדם הראשון היא למעשה המצב המתוקן שלנו, שבו כל בני האדם מחוברים יחד כגוף אחד, בקשרים של השפעה, נתינה ואהבה.
אלא שהמצב המושלם קיבל תפנית בעלילה. תהליך רוחני נוסף, מוכוון במחשבה תחילה, "החריב" את ההרמוניה. התהליך הזה נקרא "שבירת נשמת אדם הראשון", או בקיצור, שבירה.
בשבירת נשמת אדם הראשון נשבר הקשר של השפעה ואהבה שחיבר בין כל חלקיה. כתוצאה מכך, גם בעולם שלנו הקשר בינינו שבור, ובכל אחד מאיתנו, בני האדם, יש חלק קטן מאותה נשמה שבורה, רסיס רוחני, ניצוץ אלוהי, והוא גם מכונה "הנקודה שבלב". ולמה נשברנו? כי דווקא מתוך ההופכיות הזאת בין השבור לשלם, בין הפירוד לחיבור, בין קבלה להשפעה, בין אגואיזם לאלטרואיזם, יש לנו יכולת לעלות מעלה מעלה, כמו שכתוב "כיתרון האור מן החושך".
במציאות המפורדת והאגואיסטית שאנחנו חיים בה היום, משימתנו המשותפת היא לחבר מחדש את כל אותם ניצוצות לנשמה אחת, כמו שהיינו מחוברים יחד בנשמת אדם הראשון. אלא שהפעם עלינו להשיג את הקשר עם הבורא בכל עמקותו, מתוך רצון עצמאי ובתהליך מודע. איך? לשם כך יש שיטה מוכנה.
כשמתעוררת באדם הנקודה שבלב היא מובילה אותו למקום שבו לומדים את חכמת הקבלה. מנקודה זו משתנים עבורו כללי המשחק לגמרי. לראשונה נפתחת בפני האדם האפשרות לבחירה חופשית. הערכים שהחברה מגדירה לו כטובים כבר אינם טובים מספיק עבורו. מתגלה בו ריקנות. הוא אינו נמשך עוד למטרות חומריות, ואת הרצון החדש לרוחניות שמתעורר בו הוא לא יכול לממש במסגרת העולם הזה. אז מתעוררות בו אינספור שאלות על משמעות החיים.
הריקנות וחוסר הסיפוק מהחיים נושאים בחובם בשורה גדולה. דווקא הם מאפשרים לאדם להגדיר מחדש את הערכים של טוב ורע, והפעם מתוך בחירה חופשית. מעתה והלאה, הוא יכול לבחור בין רוחניות לגשמיות, בין השפעה לקבלה, בין חיבור לפירוד. כלומר האם להימצא בסביבה שמעלה את ערך הפנימיות והרוחניות על פני החיצוניות והגשמיות, או להימצא בסביבה שמקדשת את הערכים ההפוכים.
בסופו של דבר, הבחירה החופשית שלנו היא הבחירה בסביבה מתאימה להתפתחות רוחנית. והעבודה שלנו בסביבה זו היא להתחבר ליתר הנקודות שבלב שמרכיבות אותה ולהרכיב יחד רצון גדול ומשותף לרוחניות. הבעיה היא שהאדם אינו יכול להתעלות מעל החשבון לטובת עצמו בכוחות עצמו ולהתחבר לרצון של הזולת כאילו היה הרצון שלו. רק האור שברא את הרצון יכול לתקן אותו. לכן, בשעה שאנחנו קוראים בספרי הקבלה המתארים את מצבנו המתוקן בנשמת אדם הראשון, משפיע עלינו אור מיוחד, "המאור המחזיר למוטב".
אבל הוא משפיע עלינו רק בתנאי שאנחנו דורשים את התיקון הנכון: חיבור בינינו למען גילוי הבורא בכלי המשותף.
אבל הוא משפיע עלינו רק בתנאי שאנחנו דורשים את התיקון הנכון: חיבור בינינו למען גילוי הבורא בכלי המשותף.
בחיבור כל הנקודות שבלב יחד אנחנו עולים במאה עשרים וחמש המדרגות הרוחניות. בכל מדרגה אנחנו מתקנים עוד חלק מהרצון ומתחברים עוד יותר, עד שאנחנו מחדשים את הקשר השבור בנשמת אדם הראשון, ובו אנחנו מגלים את הבורא, את תכונת ההשפעה והאהבה. עד אז, אל תפסיקו לשאול ולתהות, עד שהכול יתחבר לכם לאחד.