אם היו נערכות היום בחירות לנשיאות ארה"ב, טראמפ היה חוזר לבית הלבן. כך עולה מסקר של "רסמוסן ריפורטס" שנערך בארה"ב במקביל לעזיבתם של הכוחות האמריקאים את אפגניסטן. גם בין התומכים במחנה הדמוקרטי צצו ניצני חרטה ומחשבות נטייה לצד השני, חלקם של יהודים.
החרטה של חלק מיהודי ארה"ב הדמוקרטים אינה נובעת מכך שהתעוררה בליבם אהבה למדינת ישראל, להיפך, מצידם שתימחק המדינה כי קיומה רק מפריע להם להתחבב על האמריקאים. רגשות האשמה הם ברובם תוצר של האנטישמיות הגואה במשמרתו של ביידן, שנאה מתעצמת שנערמת סביב היהודים הדמוקרטים בשכונות וברשתות, בבתי הספר ובקולג'ים.
עוד בשנת 2005, בעת ביקורי בארה"ב, ניסיתי להזהיר שכך יקרה. הרציתי באחת האוניברסיטאות והתווכחתי עם יהודים שמילאו את האולם על כך שצפוי לאמריקה עתיד רע, והאנטישמיות תרים את ראשה לגובה שלא נופל מהשנאה של גרמניה ערב מלחמת העולם השנייה. הם לא רצו לשמוע בשום אופן, אטמו את אוזניהם בשתי ידיים. "לא יכול להיות, יש לנו ארגונים חזקים, אנחנו אהודים על כולם", הם הסתכלו עליי כמו על אחד שלא מבין לאן נושבת הרוח באמריקה.
תשע שנים מאוחר יותר, בשנת 2014, חזרתי ושוב ניסיתי לדבר אל ליבם. השנאה כבר הייתה בהתהוות, היה אפשר להרגיש בה, ועדיין כלום. אותה אטימות אפפה אותם. עד היום, כאשר גלוי לעין שרבים אינם מעוניינים בהם שם, רוב היהודים עדיין תומכים נלהבים של הנשיא ביידן, לא תופסים את מערך הכוחות שעומד מאחוריו.
על עקשנותם מדברת התורה כשאומרת, "עם קשה עורף הוא" (שמות לב, ט). האהבה העצמית הגוברת, האגו, שולט ביהודים ביד חזקה ובזרוע נטויה. האגו מסתיר מהם את האמת על מקומם הנוכחי ועל תפקידם הרוחני הייעודי, והוא מתנגד לכל מילה שחותרת ומדברת נגדו. האגו הוא אותו "פרעה" שיושב בלב העם היהודי; מולך בהם עד שהם אינם מודעים לכך שהם שבויים בידיו.
הפרדוקס היהודי בשיאו: אנחנו יכולים להיות עם חכם, בעלי שכל חריף, מומחים במדעים, בכלכלה, בכל תחום שרק ניגע בו, מלבד תחום אחד: בתיקונים רוחניים. כשאנחנו מגיעים לתיקון יצר הרע – להמירו ביצר טוב, ברצון לטובת הזולת – שם אנחנו נופלים לקהות חושים עמוקה. זאת פעולת האגו אשר סותם לנו את האוזניים ומונע מאיתנו לתפוס שהעולם מהדהד כמו מגבר את המתרחש ביחסים בינינו.
המקובל בעל הסולם כותב בסוף מאמרו המופלא "הקדמה לספר הזוהר": "ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות, ובכללות העולם נחשבים ישראל לפנימיות העולם, ושבעים אומות נחשבים לחיצוניות העולם".
המקובל מבחין באופן ברור בין פנימיות לבין חיצוניות, בין עיקר לטפל, ומלמד אותנו מהו האיזון הנכון בין שניהם. כאשר אנחנו היהודים מחוברים בינינו מעל האגואיזם, אנחנו מקרינים מכוח החיבור לשבעים אומות, כלומר לכלל האנושות. ואילו כאשר אנחנו שקועים באהבה עצמית, אנחנו מאפשרים ליצר הרע לגבור, להפריד בינינו עד כדי דחייה ושנאה, והתוצאה היא פתח לכוחות השליליים להתחזק ולפעול נגדנו.
האנטישמיות שפרצה פעם מימין, וכיום משתוללת משמאל, היא הדהוד מוגבר של שנאה שנמצאת בין פלגי ישראל. מה שקורה בינינו מקרין לעולם כולו! אם אנחנו היהודים נוטים רק ימינה, העולם זורק את עצמו לימין קיצוני דוגמת גרמניה, ואם שמאלה, אז העולם נזרק לשמאל קיצוני, כמו שקורה היום.
אני לא מדבר על שמאל וימין פוליטיים, אומנם יש קשר אבל קשה להצביע עליו באופן ישיר. בימינו חברי המפלגות עוברים בקלות ממפלגה למפלגה, עד שכל אחד מוכר את האידאלים שלו מהר ובזול.
חכמת הקבלה, פנימיות תורת ישראל, מלמדת שהמגמה של עם ישראל צריכה להיות אחת ויחידה: חיבור מעל כל ההבדלים. "על כל פשעים תכסה אהבה". כי רק באיחוד בינינו מעל כל חילוקי הדעות האגואיסטים אנחנו מעוררים כוח עליון יותר, יסוד שעליו עם ישראל מסוגל להתקיים ולקיים את העולם.
הכוח העליון, כוח האהבה, הוא שמביא לתיקון האגו, לאיזון העוינות, ואם נעורר אותו במקצת הוא יהדהד חזק לעולם וינטרל לבסוף גם את השנאה. לכן הבחירה של היהודים צריכה להיות אחת: לבחור במה שיגרום להם ליתר חיבור לבבי ואז המנהיג המתאים יופיע בהתאם.