בשנת 2016 ביטלו הסינים את מדיניות הילד האחד והתירו להביא שניים, אבל שיעור הילודה במדינה המאוכלסת בעולם המשיך לצנוח. החשש ממשבר בשל הזדקנות האוכלוסייה הביא את הסינים לצאת מגדרם בהחלטה דרמטית יותר: מעתה סין תאפשר לאזרחיה להביא שלושה ילדים לעולם! אלא שהאזרחים לא קיפצו כארנבים לעשות ילדים.
נדמה לנו שאנחנו שולטים בהכול. פותחים וסוגרים את ברזי הילודה. אך אין קשר בין המדיניות של סין לאחוזי הילודה. האנושות היא חלק בלתי נפרד מהטבע, ובהתאם לנוחות של תנאי המחיה היא מחליטה באופן אינסטינקטיבי אם להתרבות או לא. ההחלטה קורית בנו באופן בלתי מודע, כמו אצל שאר בעלי החיים, ולא בהתאם לחוקים מוכתבים ולעקרונות מדיניים מלאכותיים.
אי-אפשר לחייב גבר ואישה לעשות ילדים בפקודה. אפילו אם ניצור תנאים מיוחדים שבהם גברים ונשים יזדווגו, ונבטיח לאישה ליווי וטיפול במשך כל חודשי העיבור, כולל סיוע בלידה ואחריה, זה לא יעבוד.
ברוסיה למשל רצו לעשות זאת וכשלו. אחרי מלחמת העולם השנייה הם פתחו בתי ילדים, שאליהם כל אישה שלא רצתה או לא הייתה מסוגלת לטפל בילדיה, יכולה למסור אותם. היו שם מתחמי לימוד, מגרשי ספורט, אוכל מזין והכול, ובכל זאת הילדים שגדלו שם יצאו עם טראומה נפשית. ילד צריך לגדול על הידיים של אימא, להרגיש אותה, לנשום ממנה, לדעת שהיא מטפלת בו. ואם במקום זה באה אישה זרה ונותנת לו בקבוק – אז הטבע לא יבליג ולא יוותר.
לכן ככל שהמפלגה הקומוניסטית תנסה לעודד בכוח ילודה, זה לא יעזור לה. התועלת היחידה שתצמח מכך היא שהעולם ילמד מהדוגמה של סין שאין תועלת במהלך כזה. העולם יבין בבירור שיש כאן חוק שהוא מעל כל מפלגה: חוק הטבע.
מכיוון שהזמן עושה את שלו ואנחנו מתפתחים במסגרת הטבע, אז אנחנו נעשים עבים יותר, אנוכיים יותר, לא מרגישים שצריכים הרבה ילדים. באנשים רבים חולפות מחשבות כמו: "מי צריך ילדים? בשביל מה? אני נותן את כל החיים שלי כדי לגדל ילד שאחר כך יתבגר וינטוש, ובקושי יתקשר פעם בשבוע לשאול לשלומי". כך מנתבים אותנו החיים, על ידי כאלו רגשות, מחשבות ורצונות שעולים בנו מבפנים.
הטבע פועל בנו חזק יותר מכל חוקי החברה האנושיים שהמצאנו. לכן עלינו לתת מרחב נכון לכל אדם ואדם לבחור כרצונו, מה שליבו אומר לו. כמו שעשו ביפן: לא רוצים להתחתן? לא צריך. לא רוצים להביא ילדים? אל תביאו. בלי כפייה.
ממילא אין בכוחנו לעשות דבר בקשר לירידה בילודה. מיליארד סינים יותר או מיליארד סינים פחות לא ישנו דבר בעולם. תראו איך במשך מאה השנים האחרונות גדלנו משני מיליארד בני אדם לכמעט עשרה מיליארד – פי חמישה תוך מאה שנה! אז אם אנחנו מתכווצים בחזרה, לא יקרה דבר, ולמה לנו להיכנס להיסטריה?
כל הפחד והרעש הגדול שכלי התקשורת, בחסות הטייקונים והפוליטיקאים, רוצים לזרוע בנו לגבי ירידת כמות האוכלוסייה, זה בגלל שטוב להם שיהיו יותר פועלים ויצרנים, יותר קונים וצרכנים. אבל גם בעוד ידיים עובדות אין טעם. תראו מה עשינו לכדור הארץ, כולו מזוהם ומטונף.
מוטב לממשלות לעזוב את העיסוק המיותר בכמות האוכלוסייה, ובמקומו להתמקד באיכות האוכלוסייה. לחנך את האזרחים לאהוב, לחיות בחיבור, בחיבוק הדדי. לעודד לערוך חשבון נפש נכון שיקדם אותנו לתכלית שבה כולנו חיים כאיש אחד בלב אחד, מתקשרים לפי חוקי הטבע הרוחניים.
בשונה מהדומם, הצומח והחי שבטבע, נפש האדם היא מעבר לגוף החי, ועלינו להביא אותה לשיא התפתחותה. ההבדל בין האדם לחי אינו בכמות הידע שצובר האדם, אלא באיכות הקשרים בינו לזולת. קשרים שעולים מרמתם האנוכית לרמת קשרים הדדיים הנשענים על הכלל "ואהבת לרעך כמוך" – בונים באדם תכונה הדומה לכוח העליון שבטבע.