"מסתכל אני על נקודה קטנה הנקראת אהבת הזולת, ואני חושב עליה: מה אני יכול לעשות בכדי ליהנות את הכלל? היות שאני מסתכל על הכלל כולו, אני רואה ייסורי הפרט, מחלות ומכאובים, וייסורי הפרט מהכלל כולו, היינו מלחמות בין העמים. ומלבד תפילה אין מה לתת".
במילים האלה סיכם מורי הרב"ש את המלאכה המוטלת עלינו. כאשר מתלקחות מלחמות כמו בימים אלו, מתגבר צד הרע בעולם, ויש צורך להביא נגדו כוח טוב. כשחושבים במה אנחנו יכולים לסייע לעולם, איך להניע ולנוע במקצת לכיוון הטוב, לא נשאר לנו אלא לשאת תפילה. רק תפילת הלב לשלום העולם.
לכן בואו נפנה את הלב שלנו מכל מה שרק אפשר, ונמלא אותו באותיות של תפילה. נתאחד יחד בלב אחד ובתפילה אחת, כך שהעולם כולו ינוע לכיוון החיבור; שנרגיש את כל העולם כמשפחה אחת, כמערכת אחת, כקבוצה אחת, וכל אחד ואחד ימצא שם את מקומו וירגיש אחראי על האיחוד הזה. רק בכך אנחנו יכולים לסייע.
אין פעולה, נטייה או תנועה חשובה יותר מזאת. נדמה לנו שאנחנו יכולים לעזור לעולם במעשים ובפעולות. ודאי שכדאי לעזור במה שניתן. אבל עלינו להפעיל במיוחד את נטיית הלב לחיבור בינינו. כי העזרה האמיתית ניתנת מלמעלה, ואנחנו יכולים לעורר אותה בעזרת בקשה משלנו.