בצעד חריג לראשונה מאז ביטול הממשל הצבאי ב-1966 הוטל עוצר בלוד, בעקבות אובדן שליטה על ההתפרעויות בעיר. גם על חיפה, יפו, רמלה ועכו – כל אותן ערים מעורבות הנחשבות סמל לדו-קיום עברי-ערבי – עוברות ימים לא פשוטים ובוערים ששורפים את הגשרים של השכנוּת היפה כביכול. למה כביכול? כי דו-קיום של ממש אף פעם לא היה בינינו. היו שוטרים ושומרים שלא נתנו לטינה להתלקח, וזה עבד עד גבול מסוים. תרתי משמע.
אנחנו אוהבים לטייח ולצבוע את המציאות בוורוד, אבל יש שנאה כלפינו מצד הערבים, כמו שתמיד הייתה. צריך לדבר עליה ולהודות בה, להבין שהיא לא מקרית ויש בה חוקיות שעלינו לעמוד על הסיבה לה. רק כך נהיה מסוגלים להסדיר עם הערבים יחסים הדדיים מתוקנים מיסודם, בלי לספר לעצמנו סיפורים יפים ולהיות מופתעים מסופם, "אוי, איך זה קרה? הרי היינו שכנים טובים כל כך!".
צריכים ללמוד איך ליצור קיום ידידותי, איך לבנות ולטפח אותו בצורה עקבית. צריכים רצון הדדי, אחרת זה לא יעבוד. נדרשת נכונות והחלטה בהסכמה, שאנחנו לא מוכנים להמשיך ככה בחיים של סכסוך ומלחמה.
בתוך תוכם, השונאים שלנו מרגישים שאנחנו ממש מפריעים להם, כמו משהו שנכנס לעין וחייבים להיפטר ממנו כי זה בלתי נסבל. כך הם מרגישים אותנו. כאילו אנחנו הגורם לכל הסבל שלהם, גם לריבים הקטנים ביניהם שלא קשורים אלינו במאומה. ולא מדובר רק על בני הדודים שלנו בשכונות המעורבות, אלא על כל אזרחי העולם.
אנחנו יכולים לשאול, "רגע, מה אתם שייכים לזה שאנחנו מסוכסכים? מה אנחנו קשורים לזה שלא הולך לכם משהו? איפה אנחנו ואיפה אתם?"; והם בכל זאת מצביעים עלינו בהאשמה. בעומק ליבם מרגישים הערבים והלא-ערבים, שאנחנו מקור כל הבעיות שלהם, אפילו הפרטיות ביותר.
אם הם היו יכולים הם היו מחסלים אותנו כבר מזמן, רק שהם לא מסוגלים. לא בגלל שאנחנו כאלו חכמים וחזקים, אלא כי דווקא מהנקודה הקטנה שנקראת ישראל צריך להתפשט דבר חדש לאנושות, צורת יחסים חדשה, קשר של חיבור פנימי לבבי, שהוא כל תיקון העולם.
עוד לפני מאה שנה כתב "בעל הסולם": "ישראל צריכה לתת דבר חדש לגויים: תורת חיבור, צדק ושלום. חכמת החיבור הזו מיוחסת רק לנו, והיא מוכיחה לכל הגויים את צדקת ישראל על חזרתם לאדמתם, אפילו על הערבים. ובזה אומות העולם הם תלמידנו, ולזה הם מחכים משיבת ישראל אל הארץ.
אולם כיום השיבה אינה עושה שום רושם על הגויים, ואם חלילה תתבטל – סוף כל הציונות להתבטל, ישראל תהיה מדינה ענייה מאוד, תושביה עתידים לסבול מאוד, שבלי ספק, הם או בניהם עתידים לעקור מן הארץ לאט לאט, ולא יישאר רק מספר מבוטל שסופו להיטמע בין הערבים. לכן יש להחיש, אם לא, ימכרו עצמאות ישראל בשביל צרכיהם. ואין צריך לומר על החזרת ירושלים" ("כתבי הדור האחרון").
כשם שאנחנו היום העם המקולקל ביותר ביחסיו, כך מוטל עלינו להיות העם שהקשרים בין חבריו הם היפים ביותר, ההדוקים והמתוקנים ביותר.
תחילת תיקון הקרע מוטלת עלינו, בינינו, ומתוכנו כוח האחדות יתפשט במעגלים מתרחבים לכל העולם. זהו סדר שאי-אפשר לשנותו, זהו חוק טבע עליון. תחילה אנחנו צריכים להגיע לאהבת ישראל בתוכנו, ובהמשך להגיע לאהבת העולם, חיבה לכל האנושות ודבקות בכוח העליון.