ישנה גישה בארץ, לא רווחת אבל מהדהדת, שטוענת כי הגבלת ילודה תפתור את כל בעיות המדינה – החינוך והתחבורה, השיכון והבריאות, הרווחה ואפילו זיהום האוויר. הגישה מתיימרת לבוא מתוך אכפתיות לעתיד המדינה והעולם בכלל, אבל אין מחשבה הגיונית מאחוריה.
בעיות האקלים לא קשורות בכלל למספר האנשים החיים על פני הכדור, הן נובעות מהגישה האנושית האגואיסטית שמתערבת בטבע בלי להבין ולהכיר את החוקים שפועלים בו, במקום לגשת לתקן את הגישה שלה עצמה – להתקרב אל הטבע ביראה, ללמוד את מערכת חוקיו ולממש אותם.
אותה גישה אגואיסטית שמתערבת בטבע, מעיזה גם להתערב בגובה הילודה. אסור לנו לעשות את זה. אישה צריכה ללדת בצורה חופשית, להיכנס להיריון, להוליד כמה שהיא יכולה ושיהיה לבריאות. כל מה שאנחנו צריכים לעשות כחברה הוא לדאוג שיהיו תנאים נכונים לה ולילדים שלה, שכולם יזכו לחינוך שילמד אותם להתייחס לטבע בצורה נכונה וטבעית.
על פניו היהדות דווקא מצווה על האדם להתרבות, "פרו ורבו ומלאו את הארץ". אבל על פי חכמת הקבלה לא מדובר על "פרו ורבו" גופני, אלא על כך שאנחנו צריכים לפרות ולרבות רוחנית. כל פעולה, רגש או מחשבה שיש בהם להרבות באדם את הדמיון בינו לכוח העליון וחוקיו, לעצב בו יחס של אהבה לזולת, היא פעולה מפרה שיש לה תולדות מתוקות.
אומנם אין כאן סתירה, נשים יכולות ללדת כמה שירצו, אבל לא על כך מדברת התורה שכולה מכוונת לתיקון יצר האדם, להתעלות רוחנית מעל לחומר עד השתוות שלמה עם הטבע, עם כללי הכוח העליון, שהגדול בהם הוא "ואהבת לרעך כמוך".
אין לנו מה לעסוק בכלל בשאלה אם כן להביא ילדים או לא להביא ילדים, זאת הבעיה של הכוח העליון, הוא ידאג לה בדרכו, דרך הטבע. ובעיות המדינה, החינוך, התחבורה, השיכון, הבריאות והרווחה, אפילו זיהום האוויר וצרות האקלים, ייפתרו על ידי צעד פשוט והגיוני של קירוב לבבות. התקרבות ואהבה לזולת ולשאר חלקי הטבע, פירושה התקרבות אל הכוח העליון וחוקיו – גישה שתשאיר את כל הצרות מאחור.