כמחאה נגד הטכנולוגיה שהתפתחה בסוף המאה ה-18 ואיימה לגזול את פרנסתו, הלך האורג האנגלי נד לוד ושבר מכונת אריגה אוטומטית חדישה. יש טוענים שהוא היה רק דמות וירטואלית, ובין כך ובין כך תנועת מרי של ממש קמה ונקראה על שמו: הלודיטים.
הלודיטים היו חזקים ומאורגנים, היה להם המנון משלהם והם נאבקו במפעלי האריגה, הצמר והכותנה בכל כוחם. יותר חיילים בריטים נלחמו בהם מאשר בנפוליאון שהשתלט על ספרד באותה תקופה. ובכל זאת הם לא הצליחו לעצור את הטכנולוגיה. היא פרצה והתפתחה בקצב מסחרר.
כנגד הבינה המלאכותית שמתפתחת היום מול עינינו במהירות מהפנטת, קמים עכשיו אילון מאסק ועוד אלפי מומחים שרואים בה איום קיומי, וכבר חתמו על מכתב המבקש לבלום אותה, לפני שיהיה מאוחר מדי.
חותמי המכתב שואלים אם אנחנו צריכים לפתח דבר שיכול להתעלות עלינו ואחר כך להחליף אותנו? האם אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מסכנים את הציוויליזציה? התשובה היא שזה לא תלוי בנו. לא נצליח לבלום את הקדמה הטכנולוגית יותר מהלודיטים בזמנם.
אין כאן נקיטת עמדה אלא ציון עובדה. כבר פיתחנו דברים כמו פצצות אטום שידענו בוודאות שהן מסוגלות לשים קץ לחיים על פני כדור הארץ, ובכל זאת לא היה לנו כוח לעצור את ייצורן. אם הכוח העליון לא היה שומר עלינו, כבר היינו מזמן מחסלים את העולם וגומרים את עצמנו.
לא במכניקה ובייצור אנחנו צריכים להילחם, אלא ביצר שגורם לנו לעשות בהם שימוש רע. לא הטכנולוגיה אחראית לנזקי הקדמה אלא האנוכיות. ספק רב אם האנושות מוכנה לשמוע את זה. זה יחייב אותה ללמוד להפריד את עצמה מהשד האנוכי שהשתלט עליה, להכניס אותו לבקבוק, לסגור את הפקק ולדאוג שלא יצא יותר.
אבל אם החברה תרצה ותהיה מוכנה לשמוע, עומדת לרשותה חכמת הקבלה. חכמה שמסבירה בדיוק איך פועל המכניזם האנוכי במין האדם, מלמדת להכיר אותו מכל צדדיו, לזהות את עקבותיו – לסגור עליו ובמקומו לפתוח ולפתח יצר חדש, המחקה את הכוח העליון. יצר שאיתו משתמשים בכל דבר בדרך הפוכה – למען הטבע ולטובת הזולת.