ישראלים אנחנו. לחוצים קבוע מהפחד של "מה יגידו בעולם?". מסוכסכים גם בינינו, וכל רגע עומדים להתפוצץ על כולם. למה אנחנו בנויים כך, והאם יש סיכוי לזכות פעם לאהדה מאומות העולם? על לאומיות והומניות, על שנאה עצמית ואהבת עולם.
לא פשוט להיות שק החבטות של העולם. אנחנו עם שסבל יותר מכולם, שונאים אותנו בכל רחבי העולם, כל מי שרוצה לגדול עושה זאת על הגב שלנו, יורד עלינו, נכנס בנו כדי להראות כמה הוא מיוחד. חשבנו שנבנה מדינה כמו כולם ויהיה לנו שקט, אבל לרגע אחד לא מפסיקים להסתכל עלינו בזכוכית מגדלת. משהו רע קורה איפשהו על הגלובוס, מתישהו האצבע המאשימה תופנה אלינו. אין עוד מדינה שחיה בחרדה בלתי פוסקת איך היא נראית בעיני אחרים, מרגישה חובה להצטדק ולהתייפייף. אנחנו מוכנים לספוג כמעט את הכול, ולרגשי הנחיתות הישראלים אין אח ורע.
נוסף על הלחצים החיצוניים, אנחנו לחוצים מאוד גם מבפנים. זה נובע מפער גדול מאוד בין הפוטנציאל הרוחני שלנו לבין חוסר המימוש הגשמי. בכוח הגלום בנו אנחנו יכולים לספק לעולם דוגמה של חברת מופת, להראות איך מתנהלת מדינה לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך", עם ערכים של התחשבות, אחריות וערבות, אבל בינתיים אנחנו רחוקים מזה כרחוק מזרח ממערב. העובדה שישראל קרועה ממשחקי אגו, בכל רמה ובכל תחום, מעוררת בנו מין שנאה עצמית. בתוך תוכנו, אנחנו לא אוהבים את עצמנו. לא מרגישים שיש לנו במה להתגאות.
האגו הישראלי מוגבר. מצד אחד זה מקדם הצלחה, מצד שני זה מביא לכך שכל אחד מנסה לרמות את האחרים, להצליח על חשבון הזולת. וזה בא לנו לא מעכשיו, אלא מהשורשים הכי עמוקים שביסוד העם, וממה שקרה בתקופת החורבן.
במקור, אין דבר כזה ישראלים או יהודים. העם שלנו נוצר מאוסף זרים שהתקבצו סביב האידיאה של חכם בבלי בשם אברהם. כך מסביר הרמב"ם בספר המדע. "אנשי בית אברהם", כפי שהם מכונים, באו מכל מיני שבטים וחמולות ללמוד על הכוח האחד שפועל בכל הטבע. אברהם לימד אותם שכדי להתאים לכוח האחד ולגלות אותו בעומק הקשרים ביניהם, הם צריכים להתאחד, כלומר להתייחס זה לזה בחסד ובאהבה למרות כל הפערים והשוני. אותם אנשים התקבצו סביבו מכל מיני עמים, ורק האידיאה הרוחנית הפכה אותם לעם אחד.
לכן יש בכל ישראלי שתי שכבות פנימיות: השורש הגשמי משבעים אומות העולם, והשורש הרוחני של חיבור ואחדות. בתקופת חורבן הבית שנאת חינם השתלטה עלינו, והמיזם החברתי של אברהם פשט את הרגל. רבי עקיבא עוד ניסה להסביר שבלי אהבת הזולת אין לנו מכנה משותף, אבל האגו קפץ עד השמיים וסתם את האוזניים לכולם.
מאז שנעלמה האהבה, נעלם הכוח הרוחני שקשר בינינו, ואנחנו כבר לא מרגישים שייכים לעם אחד. כוח אנטי-רוחני קושר בינינו, כוח שלילי של שנאה. לכן אנחנו לא מסוגלים להיות יחד, מתקשים לסבול זה את זה, ורק בלחץ השונאים החיצוניים מתקבצים כדי לשרוד. בלית ברירה ממש. יהודי לא מסתדר עם יהודי, נקודה, וזו הסיבה לריבוי המפלגות והקיטוב בחברה. והאמת היא שגם עם עצמו היהודי לא מסתדר, כי בתוך תוכו יש התנגשויות פנימיות ואופוזיציה חזקה.
מה שיכול להכניס פה אהבה לאומית זו אותה שיטה לחיבור בין שונים שלימד אברהם. היא מוסברת בהרחבה בחכמת הקבלה, ונשענת על טכנולוגיית התקשרות מיוחדת בין אנשים שמושכת את האנרגיה העליונה שקיימת במערכת הטבע. האור העליון, כפי שהוא מכונה בכתבי הקבלה. זהו הכוח האחד שמחבר את כל הדומם, הצומח, החי ובני האדם. אם נפתח רצון להיות קשורים זה לזה כמו כל חלקי הטבע, כלומר במערכת אינטגרלית אחת עם הדדיות והשלמה, נרכוש כוח, שכל, הבנה, רגש, יכולת וגישה נכונה איך לחבר ולחבק את האנושות כולה.
התכלית היחידה של אהבת ישראל הוא לצורך אהבת עולם, וזו ההומניות במלוא מובן המילה. וכשנהיה מחוברים, בעולם ירגישו שזורמים מישראל אליהם רק כוחות טובים, ונזכה סוף סוף לאהדה ולתמיכה.
☑️ התוכן מבוסס על שיחות של הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שכתבו וערכו תלמידיו.
☑️ לתכנים נוספים
