בשבוע שעבר התראיין פרופ' ישראל אומן, זוכה פרס נובל לכלכלה ב-2005, לעיתון "ישראל היום" ואמר שהוא רואה עננים כבדים ושמיים מתקדרים באופק ביחס לאיום האנטישמי: "האנטישמיות בעולם הולכת יד ביד עם האנטי-ישראליות, ולצערי הרב היא מתפשטת בזרמים שנחשבים הבון טון של החברה העולמית. תמיד הייתה אנטישמיות בימין הקיצוני בעולם, אבל הימין הקיצוני לא מוביל את העולם ולא נותן את הטון. מי שמשפיעים באמת אלה הפרוגרסיבים והשמאל המתון באמריקה ובאירופה".
אני מסכים עם פרופ' אומן, האנטישמיות מופיעה יותר בחוגי השמאל. אבל בין אם השנאה תוקפת מימין או משמאל, היא עדיין שנאה, היא עדיין תקפה, וצריך לעסוק במקורה ולא להפסיק לשאול למה שונאים אותנו היהודים ואת מדינת ישראל, ובעיקר איך נוכל לנטרל את כל סוגי השנאה כלפינו ולהביא לחיים טובים?
כבר לפני 14 שנה, בספטמבר 2007, נפגשתי סביב שולחן עגול עם פרופ' אומן, והוא הצביע על כך שהיחסים בחברה ובמדינה שלנו השתנו לרעה; כל אחד דואג רק לעצמו, ומלבד המשבצת הפרטית הקטנה שלו לא מעניין אותו דבר. "משהו כאן הולך לאיבוד, ובעיניי זו הסיבה לכל הבעיות הקשות שמציפות אותנו, בין היתר גם בתחום הביטחוני", אמר לי פרופ' אומן.
"לדעתי לא נוכל להמשיך ולהתקיים כאן לאורך זמן על בסיס האידיאלים הפוסט-ציוניים, שהם למעשה לא אידיאלים, אלא חוסר אידיאלים. ראשית, מפני שאנו עדיין מוקפים באויבים, ושנית, מפני שבתוך המדינה יש היום גורמים שלא רוצים לראות את המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. אז ייתכן שתהיה השמדה פיזית, וייתכן שלא, אבל אם נמשיך לצעוד בנתיב הנוכחי, נאבד לחלוטין את הזהות שלנו, ואותי הדבר הזה מצער ומדאיג מאוד".
מאז המצב רק הידרדר, האגו הישראלי פרץ ושטף את כל המסגרות הקיימות במדינה. גם בעולם, אותו אגו שגדל מדור לדור, דחף את האנושות להתפתחות ולשגשוג בכל התחומים, הגיע לשיא בסוף המאה העשרים, עד שכל הגבולות שהיו מוכרים לנו בעבר נפרצו. וכך כולנו מגלים היום שאנו נמצאים בתוך כפר גלובלי קטן אחד, ובמקביל מתגלה שנאה הדדית עצומה בין בני האדם.
הניגוד הזה מאיים על עצם קיומה של האנושות, ובפרט עלינו, עם ישראל. אצלנו האגואיזם שהתפרץ כאן בשישים השנים האחרונות הרחיק אותנו בצורה קיצונית זה מזה. הערך של "ואהבת לרעך כמוך", שליכד אותנו לעם לפני חורבן בית המקדש, נעלם כליל. הידרדרנו לשפל שלא היה כמותו, וכמו שאמר פרופ' אומן, הדבר מהווה סכנה ממשית לקיומו של העם.
ברגע שאנחנו מתרחקים זה מזה, עד כדי כך שאנו לא מרגישים שקיים בינינו קשר, אנחנו מאבדים לחלוטין את הזהות שלנו כעם וכחברה. ואם אנחנו נאבדים ונעלמים כעם, אנחנו מפסיקים לספק לעולם את החמצן הרוחני שלו, מפסיקים לתפקד כ"אור לגויים". במקום להיות מַעבר לכל הטוב שקיים בבריאה, אנחנו לופתים את האנושות בגרונה וחונקים אותה. לכן היא קמה ומפגינה כלפינו שנאה עזה, מי מימין ומי משמאל של המפה הפוליטית, ומאשימה אותנו בכל הרע שבעולם.
כדי לבלום את איום האנטישמיות המתעצם ולשמור על קיום העם והמדינה שלנו, אנחנו חייבים לחזור למצב של "ואהבת לרעך כמוך". זהו הפתרון היחיד, התרופה לשנאה היא האהבה. לכן עלינו להסכים תחילה שהשגת ערך האהבה בינינו היא היסוד והבסיס לקיומנו כעם. ללא אותה אהבה איננו זכאים להיקרא "עם", אלא אנחנו רק אוסף של אנשים שחיים על פיסת אדמה משותפת.
בחיים שלנו הכול תלוי בחינוך, בשינוי יחס האדם, ולשם כך בדיוק מיועדת חכמת הקבלה. השיטה העתיקה בת אלפי השנים רלוונטית לדור האגואיסטי של ימינו. היא מלמדת כל אדם שחפץ בכך כיצד לעורר על עצמו כוח רוחני המסוגל לתקן את האגו שבנו, ומשנה אותו משימוש לטובת עצמנו לשימוש לטובת הזולת. שינוי היחס לטובה, חיזוק הערבות ההדדית וההתחשבות בין אדם לחברו יחזירו אותנו לנתיב היהודי, ולמילוי תפקידנו, כמו שהגדיר הרב קוק את תכלית ישראל: "לאחד את העולם כולו למשפחה אחת". לכן רק ברגע שנתחיל לחנך לערך של אהבת הזולת, נוכל להציל את העם, את המדינה ואת העולם כולו.
✅ צפו בשיחה שלי עם פרופ' ישראל אומן >>
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים "מי אתה עם ישראל?" >>