זה מספר שבועות התפרצויות געשיות מרעידות את אדמת אזורנו. הר הגעש הפעיל אֵטְנה שבאיטליה מתפרץ למעלה מחודש, באי כרתים שביוון מתרחשת סדרת רעידות אדמה שלא ידוע אם הסתיימה, ורחוק יותר מכאן, באי הספרדי לה פלמה, מתרחשת התפרצות חזקה של הר געש. הסכנה כעת היא שהלבה הנשפכת מההר עד למי האוקיינוס האטלנטי תגרום לפליטה של גזים רעילים שצפויים להגיע עד לחופי ישראל.
מקריאה ברישומים היסטוריים וגיאוגרפיים אפשר ללמוד שתקופות סוערות כאלו היו בעבר, ואולי הרבה יותר סוערות – החל בהתפרצויות קשות של הרי געש ורעידות אדמה, ועד לסופות וגלי צונאמי אדירים, בלי הפסקה ובעוצמות לא רגילות.
במידה מסוימת תופעות כאלו חוזרות היום, אבל מי יודע, אנחנו בסך הכול נמצאים על פני כדור הארץ כמה אלפי שנים, ועם כל המדע והמידע והרצון להגיד שאנחנו יודעים מה היה כאן לפנינו, אין לנו מושג. לא חיינו כאן לפני שלושים אלף שנה, בטח לא לפני מיליון שנה, כדי לתעד ולספר לעצמנו את האמת, כך שאנחנו נסמכים על עדויות שנשארו חקוקות בדומם, אבל מי אמר שאנחנו מבינים נכון את מה שעינינו רואות?
אין לנו יכולת להגיד בפה מלא מה קרה, כמו שאין לנו מושג לנבא מה יקרה. אין לנו בכלל הבנה בחוקיות לפיה הטבע מתנהג, אין לנו ידיעה בכללים שלו, בתכונות ובתוכניות שלו, ולכן אנחנו לא יודעים לקרוא אותו. מחוסר הידע שלנו אנחנו גם קוראים לתופעות טבעיות בשם אסונות. אנחנו רואים רק את הפגיעה וההרס מהם ולא את מה שנבנה כתוצאה מהם.
אם ניקח לדוגמה את עם ישראל, נראה שהוא עבר המון אסונות, אבל על ידם הוא דווקא התחזק. ייתכן שכך יקרה גם עם יוון המוכה עכשיו על ידי כוחות הטבע. הרי כבר מאות שנים היא שרויה בתרדמה, ואולי כך היא תתעורר, תתנער ותקום. כמוה גם איטליה וכל רכס הרי האפּנינים.
אנחנו צריכים לפרש פחות איך יתנהג הטבע, להפסיק לנחש מה יהיה ולהתרכז בדבר הוודאי: אנחנו. איך אנחנו צריכים להתנהג. אבל בינתיים לא נראה שזה כיוון מחשבה שעולה על דעתנו. אין לנו נטייה לחשוב שאנחנו יכולים לשנות את ההתנהגות שלנו, את היחס שלנו לטבע, ובכך לגרום ליחס הטבע להשתנות כלפינו. בעבר האנושות הייתה חכמה יותר בגישתה. המין האנושי דאז לא היה רואה בטבע גולם, כוח דומם, אלא כוח עליון שצריך להתנהג אליו באופן מסוים כדי שהוא יהיה טוב כלפינו.
אנשים היו מקריבים בעלי חיים או שורפים בני אדם בכיכר העיר כקורבן תוך תפילה המונית לרחמים מצד הטבע. היום זה נשמע לנו פרימיטיבי, אבל אז לכל הפחות האנשים חשו שכוח הטבע שולט בעולם, שהוא הוליד ומקיים אותנו ולפיכך אנחנו תלויים בו כחומר ביד היוצר. לכן בני האדם ניסו לשמור איתו על יחסים קרובים.
רעיון ההקרבה עדיין תקף ונכון. הקרבה באה מהמילה להתקרב, רק שמושא ההקרבה לא צריך להיות גופני אלא נפשי. מה שמסתיר מאיתנו את הרגשת הכוח העליון וגורם לנו לחשוב שאנחנו שליטי העולם הוא האגו שיושב לנו על הנשמה. הוא מפריד בינינו לבין הטבע, הוא משלה אותנו שאנחנו נפרדים זה מזה, גורם לנו להיכנס למלחמות איומות, שולח אותנו להרוס את הכדור. לכן אותו צריך לשרוף.
דווקא אנחנו, עם ישראל, צריכים להבין טוב מכולם מה עלינו להקריב עכשיו כדי לשנות את גורל העולם, להקריב ולקרב את הרעיון הזה לכולם. כל עבודת בית המקדש הייתה עבודה של חיבור הלבבות מעל האגו, נגד יצר הרע. אין עבודת קודש אחרת. אבל אם אנחנו לא שורפים את האגו, הוא שורף אותנו עד שנאת חינם; מפריע לנו לאהוב זה את זה, להתקרב לכוח הטבע העליון וגורר אסונות.
אם נקריב את האגואיזם שלנו נהיה מסוגלים להרגיש כולנו במערכת אנושית אחת, מקושרים כאחד לשאר דרגות הטבע, הדומם, הצומח והחי. מערכת אחת המונהגת על ידי כוח אחד. אז ייפסקו הצרות.