כשהייתי תלמיד בשכבת הביניים, הסתכלתי בהערצה על התלמידים המוצלחים משכבת הבוגרים. הם עמדו לסיים את הלימודים בתיכון, וכבר התכוננו להיות בעצמם מורים. אותם תלמידים מצטיינים יכלו לקבל מלגות וללמוד באוניברסיטה כל מקצוע שעלה ברצונם, והם דווקא בחרו להיות מורים. בזמנו מקצוע ההוראה היה מכובד מאוד בעיני החברה.
היום בישראל אנחנו נשטפים בתוך סחף של נטישת מקצוע ההוראה. מערכת החינוך שלנו מתרוקנת ממורים – אותם אנשים שאמונים על גידול הדור הבא שלנו, על תפיסת העולם שלו, על הערכים שינחו את דרכו.
שתי בעיות גורמות היום למורים שלנו להתייאש ולנטוש: האחת היא חוסר הערכה מצד החברה, השנייה היא השכר הנמוך – ובו צריך לטפל בראש ובראשונה. אסור לנו לעשות פשרות בנושא שכר המורים, כי הוראה היא מקצוע חשוב לחיי החברה, מקצוע תובעני וקשה. המורים מקבלים שכר נמוך מאוד, ואי-אפשר לגייס כך מורים חדשים למערכת ולשמור עליהם בתוכה.
מחנכים הם מורי דרך לחיים. הם אלה שמתווים לילדים את הכיוון לחיים ויחסם לעולם. לכן הם צריכים להיראות בעיני התלמידים אישיות המחזיקה בכוח החיים כלפיד בידה, הולכת לפני כולם ומאירה את דרכם. המורים צריכים להתגאות במקצועם החשוב והמכובד, והילדים צריכים להרגיש זאת מהם.
אלא שעם ישראל, כמו שהוא יודע לזלזל בכל דבר, כך הוא מזלזל גם בחינוך, והתוצאה היא הזנחה בכל שכבות האוכלוסייה – ילדים, הורים וגם מורים. ההזנחה הזאת מחלחלת לכל תחומי החיים והופכת להיות בעיה גדולה מסך בעיותיה, כי האומה הישראלית שלנו צריכה לעבור תהליך של התקרבות לשורשיה, לתפקידה, כלומר לייצר בתוכה את אותו איחוד המצווה עליה מימי תקומתה: להיות חברה מגובשת המחזיקה בכוח החיים של החיבור כלפיד בידה, להאיר בו לעולם כולו, להיות "אור לגויים".
מכאן מובן כמה משמעותי מקומו של החינוך בתהליך הזה, וכמה המורים עצמם צריכים להיות מוכנים ומוכשרים כדי לחנך אותנו ליחסים של דאגה הדדית זה לשלומו של זה, לערכים של חיבור חסר חומות וקרבה לבבית. כולם צריכים להתחנך ליחס כזה, כי אף אחד לא באמת גדל להרגיש את האחר כאילו הוא חלק ממנו העומד בתוך ליבו באופן טבעי.
לכן הצעד הראשון בפתרון המשבר הוא לקנות את המורים. להעמיד את היחס אליהם שיהיה כמו שצריך, הגון, מכבד, ולהעלות את משכורתם. אחרי שיהיו מורים, נצא לדרך.
✅ צפו חינם בסדרת קורסים מבית "קבלה לעם "